דור הסנדוויץ׳: איך לטפל בהורים מזדקנים בלי לשחוק את עצמכם
בין ילדים שעוד בבית להורים שזקוקים לעזרה, רבים בני חמישים ושישים מרגישים קרועים. עצות מעשיות לחלוקת עומס ושמירה על עצמכם.
הם בני חמישים או שישים, עדיין עובדים, עם ילדים שחלקם עוד בבית וחלקם כבר הורים בעצמם. ובמקביל, ההורים שלהם מזדקנים וזקוקים ליותר ויותר עזרה: הסעות לרופא, קניות, סידורי בירוקרטיה, תמיכה רגשית ולפעמים טיפול יומיומי ממש. הם מכונים דור הסנדוויץ׳, ותחושת הלחץ מכל הכיוונים מוכרת לרבים מהם היטב. הטיפול בהורים הוא מעשה של אהבה ושל כבוד, אבל כשהוא נעשה בלי תכנון ובלי גבולות, הוא עלול לשחוק את המטפל עד קצה גבול היכולת.
להכיר בעומס
הצעד הראשון הוא להודות שמדובר בעומס אמיתי. רבים מרגישים אשמה על עצם המחשבה שהטיפול בהורים קשה להם. הם אומרים לעצמם שההורים גידלו אותם ועכשיו זה התור שלהם, ולכן אין להם זכות להתלונן. אבל ההכרה בקושי אינה כפיות טובה, היא תנאי להתמודדות נכונה.
מטפלים עיקריים בבני משפחה מדווחים לעתים קרובות על עייפות כרונית, על הפרעות שינה, על ירידה בריכוז בעבודה ועל ויתור על פעילויות שהיו חשובות להם. לאורך זמן, המצב הזה עלול לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית שלהם עצמם.
מי שמזהה אצלו סימנים של שחיקה, כמו עצבנות מתמדת, תחושת ייאוש או בכי בלי סיבה ברורה, צריך להתייחס לכך ברצינות. שיחה עם רופא המשפחה או עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה לעזור מאוד.
לחלק את העבודה במשפחה
במשפחות רבות, הטיפול נופל באופן טבעי על אחד הילדים: זה שגר הכי קרוב, זה שאין לו ילדים קטנים, ולעתים קרובות פשוט הבת. החלוקה הזו נוצרת לבד, בלי שאיש החליט עליה, ומובילה לתסכול ולמתחים בין האחים.
כדאי לכנס שיחה משפחתית מסודרת, פנים אל פנים או בשיחת וידאו, ולחלק את המשימות באופן מפורש. לא כולם יכולים לעשות את אותו הדבר, אבל כולם יכולים לתרום. אח שגר בחו״ל יכול לקחת על עצמו את הטיפול בניירת ובבירוקרטיה, או לתרום יותר מבחינה כלכלית. אחות שגרה רחוק יכולה להגיע לסופי שבוע קבועים ולתת הפוגה.
הנה דוגמה לתחומים שאפשר לחלק:
- ליווי לתורים רפואיים ומעקב אחרי תרופות
- טיפול בחשבונות, בביטוחים ובזכויות
- קניות ותחזוקת הבית
- ביקורים ושיחות קבועות לתמיכה רגשית
- תיאום מול מטפלים ונותני שירות
להכיר את הזכויות והשירותים
משפחות רבות לא יודעות כמה עזרה קיימת. גמלת סיעוד, שעות מטפל, מרכזי יום, קהילות תומכות, שירותי התנדבות, הנחות בתחבורה ובארנונה וזכויות בקופת החולים יכולים להקל מאוד על העומס. הבעיה היא שהמידע מפוזר והתהליכים לא תמיד פשוטים.
כדאי לפנות לעובד סוציאלי ברשות המקומית או בקופת החולים, שיכול לעשות סדר. ישנם גם מוקדי מידע ייעודיים לאזרחים ותיקים ולבני משפחותיהם, שמסבירים על הזכויות ועוזרים במימושן. שעה אחת של ייעוץ עשויה לחסוך חודשים של ניסיון וטעייה.
במצבים מורכבים, למשל כשיש ירידה קוגניטיבית, כדאי גם לשקול ייפוי כוח מתמשך. זהו מסמך משפטי שמאפשר להורה לקבוע מראש מי יחליט בשמו אם לא יוכל לעשות זאת בעצמו. מומלץ לערוך אותו בעזרת עורך דין מוסמך, כל עוד ההורה צלול.
לשמור על הזוגיות ועל הילדים
כשכל האנרגיה מופנית להורים, בני הזוג והילדים עלולים להרגיש מוזנחים. זה קורה בהדרגה: ביטול של יציאה משותפת, ערב שבו אין כוח לשיחה, חופשה שנדחית שוב ושוב. לאורך זמן, הוויתורים הקטנים מצטברים.
חשוב לשתף את בן או בת הזוג בהחלטות, ולא רק בעומס. כשהוא שותף מלא, הוא גם יכול לתמוך ולעזור. כדאי לשמור על זמן זוגי קבוע, גם אם הוא קצר, ולהגן עליו כמו על פגישה חשובה.
הילדים, ובמיוחד המתבגרים, יכולים להיות שותפים. ביקור אצל סבא או סבתא, עזרה בקניות או לימוד טכנולוגיה, מחזקים את הקשר בין הדורות ומלמדים את הילדים על ערבות הדדית. אבל חשוב שזו לא תהפוך לחובה כבדה שנופלת עליהם.
לדאוג גם לעצמכם
המשפט ששומעים בכל הדרכה לבטיחות בטיסה נכון גם כאן: קודם שמים מסכת חמצן על עצמכם, ורק אחר כך על אחרים. מטפל שחוק ותשוש לא יכול לטפל היטב באף אחד.
זה אומר לשמור על שעות שינה, על תזונה, על פעילות גופנית ועל לפחות פעילות אחת בשבוע שהיא רק בשבילכם. זה גם אומר לבקש עזרה ולקבל אותה, גם כשקשה. קבוצות תמיכה לבני משפחה מטפלים, שפועלות בהרבה מקומות, מספקות מקום לשתף, ללמוד ולהרגיש שלא לבד.
הפוגות הן לא מותרות. גם כמה ימים בשנה שבהם מישהו אחר לוקח את האחריות, אח, מטפל מחליף או מסגרת זמנית, מאפשרים להטעין כוחות ולחזור עם יותר סבלנות.
כדאי גם לשוחח עם המעסיק. מקומות עבודה רבים מגלים היום יותר הבנה לעובדים שמטפלים בהורים, ומאפשרים גמישות בשעות, עבודה מהבית בימים מסוימים או שימוש בימי היעדרות לצורך ליווי לטיפולים. שיחה פתוחה מראש עדיפה על היעדרויות לא מוסברות שעלולות ליצור מתח.
לקבל את מה שאי אפשר לשנות
אחד הדברים הקשים ביותר הוא לראות הורה שהיה חזק ועצמאי נחלש. יש בזה צער, ולפעמים גם תחושת פרידה הדרגתית. חשוב לתת מקום לרגשות האלה ולא להדחיק אותם. שיחה עם חבר קרוב, עם איש מקצוע או עם אחים שעוברים את אותו התהליך יכולה להקל.
לצד הקושי, רבים מספרים שהתקופה הזו הביאה גם קרבה חדשה, שיחות שלא היו קודם ורגעים של חסד. כשמורידים קצת מהציפייה לעשות הכול בצורה מושלמת, יש יותר מקום לרגעים האלה.
הטיפול בהורים מזדקנים הוא מסע ארוך. עם חלוקת עבודה הוגנת, היכרות עם הזכויות, ייעוץ מקצועי בזמן ושמירה על הבריאות האישית, אפשר לעבור אותו בכבוד, באהבה, ובלי לאבד את עצמכם בדרך.
