קלאסיקות של הקולנוע הישראלי: סרטים שכל משפחה צריכה לראות לפחות פעם אחת
מ״סאלח שבתי״ ועד ״גבעת חלפון אינה עונה״: מסע בין סרטים ישראליים שעיצבו את התרבות המקומית, ואיך הופכים אותם לערב משפחתי.
יש סרטים שהם הרבה יותר מסרטים. הם נכנסים לשפה, משפטים מתוכם הופכים לביטויים יומיומיים, ודמויות מתוכם הופכות לחלק מהזיכרון הקולקטיבי. הקולנוע הישראלי, למרות גילו הצעיר יחסית ותקציביו הצנועים, יצר לאורך השנים שורה של סרטים כאלה. צפייה בהם היא לא רק בידור, אלא גם שיעור בהיסטוריה, בסוציולוגיה ובהומור הישראלי. הנה מדריך לכמה מהקלאסיקות, והצעות להפוך את הצפייה בהן לחוויה משפחתית בין דורית.
סאלח שבתי: הקומדיה שהקדימה את זמנה
קשה לדבר על הקולנוע הישראלי בלי להזכיר את ״סאלח שבתי״ של אפרים קישון משנות השישים. הסרט מגולל את סיפורו של עולה חדש שמגיע עם משפחתו למעברה ומנסה לשרוד את הבירוקרטיה, את השידוכים הפוליטיים ואת הקיבוץ השכן. חיים טופול, בתפקיד הראשי, יצר דמות שזכורה עד היום.
הסרט זכה להצלחה גדולה בארץ וגם להכרה בינלאומית, כולל מועמדות לפרס האוסקר. מעבר להומור, הוא מציג בצורה ביקורתית את יחס הממסד לעולים בשנות החמישים, ולכן הוא מצוין לפתיחת שיחה בין הדורות. סבים שחוו את התקופה יכולים לספר לנכדים מה היה נכון בסרט ומה הוגזם.
גבעת חלפון ושאר קומדיות השבעים
שנות השבעים היו תור הזהב של הקומדיה הישראלית העממית. ״גבעת חלפון אינה עונה״, בכיכובם של חברי להקת הגשש החיוור, הפך לאחד הסרטים המצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע המקומי. הסיפור, על מילואימניקים בסיני שמסתבכים בסדרת אירועים מטורפים, מלא בדיאלוגים שישראלים רבים יודעים לדקלם בעל פה.
באותה תקופה יצאו גם סרטים כמו ״חגיגה בסנוקר״, ״צ׳רלי וחצי״ ו״הלהקה״, שכל אחד מהם הותיר חותם משלו. חלק מהסרטים האלה נקראים לעתים ״סרטי בורקס״, כינוי שהתייחס לקומדיות שעסקו במפגש בין עדות. כיום, ההערכה כלפיהם השתנתה, ורבים רואים בהם תיעוד חשוב של החברה הישראלית בתקופתה.
אסקימו לימון והנוסטלגיה של שנות החמישים
בסוף שנות השבעים יצא ״אסקימו לימון״, סרט נעורים על שלושה חברים בתל אביב של שנות החמישים, עם פסקול של להיטי רוק אנד רול. הסרט הפך לתופעה, הוליד סדרה ארוכה של סרטי המשך ואף עובד בהמשך לגרסה אמריקאית. עבור צופים צעירים, זו הצצה מרתקת לעולם של ההורים והסבים בגיל ההתבגרות.
חשוב לציין שהסרטים האלה נוצרו בתקופה אחרת, וחלק מהתכנים בהם, במיוחד ביחס לנשים וליחסים, עשויים להיראות היום בעייתיים. זו לא סיבה לוותר עליהם, אלא הזדמנות לשיחה עם בני נוער על השינויים שעברה החברה. כדאי לבדוק מראש את התאמת הסרט לגיל הילדים.
הקולנוע הישראלי החדש: מבט פנימה
בשנות האלפיים חוותה תעשיית הקולנוע הישראלית פריחה מחודשת, בין היתר בזכות מנגנוני תמיכה ציבוריים בקולנוע. סרטים כמו ״ביקור התזמורת״, על להקת שוטרים מצרית שמגיעה בטעות לעיירה ישראלית, זכו להצלחה בינלאומית ולשבחי הביקורת. הסרט מצליח להיות מצחיק ונוגע ללב בעת ובעונה אחת, והוא מתאים לצפייה משפחתית.
סרטים אחרים מהתקופה, כמו ״ואלס עם באשיר״, ״לבנון״ ו״בופור״, עסקו בחוויה הצבאית באופן נוקב, וחלקם היו מועמדים לפרס האוסקר. אלה סרטים קשים יותר לצפייה ומתאימים בעיקר לבני נוער בוגרים ולמבוגרים, אבל הם חלק חשוב מהשיח התרבותי בישראל.
איך הופכים את זה לערב משפחתי
צפייה משותפת בקלאסיקה ישראלית יכולה להפוך לחוויה מגבשת, במיוחד כשהיא מחברת בין דורות. הנה כמה רעיונות:
- ״סבא בוחר סרט״: בכל פעם, דור אחר בוחר את הסרט ומסביר למה הוא חשוב לו.
- הכנת מאכלים מהתקופה של הסרט, למשל ארטיק או גזוז לערב של ״אסקימו לימון״.
- הפסקה באמצע לשאלות: מה השתנה מאז? מה נשאר אותו דבר?
- אחרי הצפייה, לחפש ברשת קטעים מאחורי הקלעים או ראיונות עם השחקנים.
- לבנות רשימת ״חובה״ משפחתית ולסמן כל סרט שנצפה.
איפה אפשר לצפות
רבים מהסרטים הקלאסיים הישראליים זמינים היום בשירותי הסטרימינג המקומיים, בספריות של חברות התקשורת או בארכיונים דיגיטליים. חלקם עברו שחזור דיגיטלי, שמשפר מאוד את איכות התמונה והקול. כדאי גם לעקוב אחרי סינמטקים ברחבי הארץ, שמקיימים מדי פעם הקרנות מיוחדות של קלאסיקות, לפעמים בנוכחות יוצרים ושחקנים.
למי שגר ביישוב קטן, הקרנה קהילתית של סרט קלאסי במועדון או בחצר יכולה להפוך לאירוע מיוחד. הוותיקים מגיעים עם זיכרונות, הצעירים מגלים משהו חדש, וכולם צוחקים יחד באותם רגעים.
סרטי ילדים ונוער שגדלנו עליהם
לצד הקומדיות והדרמות למבוגרים, יש גם סרטים ישראליים שנוצרו במיוחד לילדים ולבני נוער והפכו לקלאסיקות בפני עצמם. סרטים שעובדו מספרי ילדים מוכרים, הרפתקאות קיץ של חבורות ילדים וסרטים על החיים בקיבוץ ובמושב – כל אלה יכולים להיות נקודת כניסה מצוינת עבור הצופים הצעירים במשפחה.
כדאי לשאול את ההורים והסבים אילו סרטים הם ראו בקולנוע השכונתי בילדותם, ולחפש אותם. לא פעם מתגלה שסרט שנשכח מזמן עדיין מצחיק ומרגש, ושהילדים מתחברים אליו לא פחות מאשר לסרטים החדשים.
למה זה חשוב
הקולנוע הוא אחת הדרכים שבהן חברה מספרת לעצמה את סיפורה. הסרטים הישראליים הקלאסיים מתעדים את העלייה, את המעברות, את המלחמות, את ההומור ואת החלומות של דורות שלמים. כשאנחנו צופים בהם עם הילדים, אנחנו מעבירים להם חלק מהזהות התרבותית שלנו – בדרך מהנה ונגישה.
בסופו של דבר, אין צורך לראות את כולם בבת אחת. התחילו מסרט אחד, אולי הקומדיה שהכי אהבתם בילדותכם, ותנו לשיחה להתפתח. סביר להניח שתגלו שהילדים מצטטים את המשפטים המפורסמים כבר למחרת, ושהמסורת המשפחתית של ערב קולנוע ישראלי נולדה.
