"נולדתי בארץ ישראל הישנה של תרום המדינה בתחתית הבקע הסורי אפריקני לחופי הירדן בצידו המזרחי של הנהר ואגן הכינרת שבו האגם היחיד של מים מתוקים בארץ ישראל. לזוג חלוצים עם שמות ממש סמליים, שולמית אמי וישראל אבי. ממקימי קיבוץ בית זרע. חקלאים כל חייהם מפריחי שממה שעליהם כתב המשורר נתן אלתרמן "באמת אנשים משונים מעוד. אם צרורות תרמילים התהלכו ביהודה ובבקעת כינורות" שהוא עמק הכינרת. כבר מילדותי נמשכתי לציור ובבית הספר היסודי בדגניה אם הקיבוצים המורה שלי לציור נתן לי חופש מרבי לחרוג ממסגרת הרגילה של יתר התלמידים .עוד בסיום שרותי בצבא הסדיר למדתי אצל האמן הידוע מרסל ינקו מראשי זרם הדאדא באומנות. חזרתי לקיבוץ וניסיתי להשתלב בחיים של הקיבוץ . אבל לא מצאתי מנוחה ויצאתי ללמודים בתל אביב אצל שטריכמן , סטימצקי ומוקדי ב"אבני" משם עברתי וסיימתי את בית הספר הגבוה לציור בסיומו זכיתי במדליית כסף בתערוכה לאמנים צעירים ברומא. קיבלתי מלגה להשתלמות בפריס ממשרד התרבות ומשרד החוץ .בפריס פגשתי את האומנות האירופית והרחבתי אופקים. חזרתי לישראל לקיבוץ . המשכתי ליצור כשאני מחפש את דרכי באומנות. חזרתי לציור פיגורטיבי המשלב את כל המסע שעברה האומנות במאה ה 20 וה-21 .שימוש בטכניקות שונות , מופשט, קוביזם וכ"ו. כל חיי שילבתי את חיי כיוצר אמנות בעבודת כפיים בקיבוץ. באמצאות המכחולים הצבע על הבד או כול חומר אחר את המציאות בתוכה אני חי. מעביר את רוח התקופה על תופעותיה למשמעות משלי. הקשר בין היפה והמעניין ,הקשה והמואט. אני מנסה תמיד לחפש דרכים וחומרים חדשים ולא לחזור תמיד על אותו סגנון ונושאים.
(מקור: אתר - Zimel במה של אמנים) |