|
בהגיעו ארצה לפני כשמונים שנה נתכנה היהודי שבא ממרחב התרבות הגרמנית 'יקה'' . הכינוי עצמו ציין, ספק בשחוק ספק ברצינות, סימן-היכר לעולה הגרמני. הפירושים שניתנו לכינוי זה רבים ושונים. השתמשו בו ה'ותיקים' לציון השוני המנטאלי, התרבותי או החברתי שבינם, יוצאי מזרח-אירופה, לבין ה'חדשים', יוצאי גרמניה. היו מהם שהשתמשו בכינוי זה לציון הנאיביות, התמימות, ולאמיתו של דבר: הטיפשות, טיפשותם של החדשים המאפשרים לאחרים 'לסדר' אותם. היו שביטאו במילה 'יקה' את סלידתם מעולם-הערכים המערבי-אירופי. אף עולי גרמניה עצמם קיבלו את הכינוי והשתמשו בו כשבאו לציין את קבוצתם. יש שנשאוהו בגאווה על שום הערכים המיוחדים שהם מסמלים, הערכים המערב-אירופיים, שעיקרם סדר, דיוק, אחריות, מהימנות, יחס ליפה ולאסתטי, ויש שקיבלוהו מתוך רגשי-נחיתות ומתוך הכרה שהם אחרים ושונים – ולאו-דווקא לטובה.
אין ספק כי דימוים של היקים השתנה במרוצת העשורים מן הקצה אל הקצה: כיום נתפסים התכונות הטיפוסיות שבעבר יוחסו להם ביותר מאשר עיקום אף—דייקנות, אמינות והגינות—כתכונות אופי חיוביות. "יקה" הוא כבר מזמן שם תואר, מחמאה, שמייחסים לעצמם ישראלים המחזיקים במעלות הללו גם אם אין זה מוצאם.
|