אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
דליה
דליה: זכרונות ילדות מתוקים

זכרונות ילדות מדליה

זכרונותיו של עידן לביא משנות ה-80 בקיבוץ

"לקיבוץ דליה חלק משמעותי מאוד בילדות שלי. סבא וסבתא שלי, טיקו ופנינה לביא, בחרו בו באמצע שנות החמישים לביתם. לאחר תאונה קשה שבה נהרג הדוד שלי, שלמה לביא, נוצר מנהג משפחתי כך שבכל שבת במשך יותר משני עשורים היינו נפגשים אצלם בבית. היינו מגיעים בארבע אחר הצהריים וחוזרים בערב לרמת השופט. המנהג הזה הופר לעיתים נדירות ביותר.


בימי החופש הגדול הייתי בוחר לי שבוע שבו הייתי נוסע להתארח בקיבוץ. בתקופה ההיא כולנו ישנו בלינה משותפת, והחוויה של לישון בבית של הסבים שלי הייתה מיוחדת. בבוקר הייתי קם והולך למקום העבודה של סבא טיקו.


סבא, בתקופה ההיא, בסביבות גיל 65, היה מתקן טלוויזיות במגדל המים שליד חדר האוכל. החדר שבו עבד היה קטן, צפוף ומלא בטלוויזיות. מדובר על תחילת שנות השמונים – תקופה שבה קיבוץ דליה היה בין הקיבוצים העשירים בארץ. בהתחלה הטלוויזיות היו בשחור לבן, אבל די מהר, בגלל המצב הכלכלי הטוב, החליפו את מרביתן לטלוויזיות 'סילורה' צבעוניות. כך, בגיל 65, יצא סבא טיקו ללמוד איך מתקנים טלוויזיות צבעוניות.

הנושא היה בקדמת הטכנולוגיה של אז. לי היה תפקיד חשוב: הייתי עובד עם המלחם על מנת להוציא חלקים אלקטרוניים ממעגלים חשמליים ישנים. מדובר בעיקר על נגדים בצבעים שונים וטרנזיסטורים של שנות השמונים. התהליך היה פשוט, אבל דרש מידה מסוימת של מיומנות. בתחילה הייתי מחמם את הבדיל שעל הרגל של הנגד עם המלחם. לאחר שהבדיל הותך והיה נוזלי היה מכשיר שאותו הייתי מצמיד אל המקום המותך, ובלחיצת כפתור הוא היה שואב את הבדיל ומנקה את הרגל של הנגד. לאחר מכן הייתי חוזר על אותה הפעולה ברגל השנייה, והנגד היה משתחרר. את הנגדים ששחררתי הייתי נותן לסבא, והוא היה בודק שהנגד עובד כמו שצריך ומסדר את הנגדים בקופסאות השונות.

מגדל הטלוויזיה היה מושג בדליה בתקופה ההיא. חברים רבים היו עוברים דרכו לראות אם כבר תוקנה הטלוויזיה שלהם. הטלוויזיות סימלו חדשנות וקידמה, והיכולת לקנות טלוויזיות צבעוניות הייתה למעין סמל סטטוס בין קיבוצי האזור, ובתנועה הקיבוצית כולה.


קיבוץ דליה היה גם מהראשונים להכניס טלפונים לבתי החברים, וזכורה לי היטב האימרה הידועה עם הפראפרזה שהייתה נאמרת בכניסה לקיבוץ, ליד בריכות הניקוז של זוהר: 'אומרים שלכסף אין ריח, אבל שם הריחו אותו מצויין'."

מאת: עידן לביא, ניו יורק, 2009.
מקור: אתר קיבוץ דליה

לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by