קיבוץ דליה, השוכן ברמות מנשה, נוסד כתוצאה מאיחודם של שני קיבוצי השומר הצעיר – קיבוץ "במעלה" וקיבוץ "במפנה".

קיבוץ "במעלה" היה מורכב מחברים יוצאי רומניה וטרנסילבניה, שרובם עברו הכשרה בחקלאות ובחרושת בארצות מוצאם ורוכזו יחד כקבוצת עלייה. ראשוני העולים הגיעו לארץ ב-1933. הם שהו בכפר מל"ל, בהדר רמתיים ובמגדיאל, והמתינו לאישור מהסוכנות היהודית לעלות על הקרקע.

קיבוץ "במפנה", לעומתו, היה מורכז מחברים יוצאי גרמניה שלפני עלייתם ארצה עברו חקלאית – רובם בדנמרק ומיעוטם בגרמניה, בצרפת או באנגליה. ראשוני החברים של "במפנה" עלו גם הם לארץ ב-1933, וכעבור זמן קצר הגיעו למושבה כרכור, שם עבדו בחקלאות, בעיקר בגן הירק. אחרים מחברי הקבוצה עבדו בעבודות בניין בגן השומרון, ובסבלות בנמל חיפה.

ההחלטה על איחודם של שני הקיבוצים נפלה במזכירות הקיבוץ הארצי ב-26 באפריל 1939. כבר כשבוע לאחר מכן – ב-1 במאי, עלו שני הקיבוצים להתיישבות ברמת מנשה כדי לבנות קיבוץ עצמאי – ובכך הגשימו חלום נעורים ומשימה חלוצית של יישוב הארץ.

תחילה נטו החברים את אוהליהם במקום ארעי – "המגדל", שברבות הימים כונה "מגדליה", ובקיץ 1940 הוחל בבניית יישוב קבע בקרבת הכפר הערבי דליית אל-רוחה, שתושביו עזבו אותו עוד לפני בוא החברים, לאחר שקיבלו פיצויים מהקרן הקיימת לישראל באמצעות חברת "צור". בשטח ההתיישבות עמד עץ תאנה בודד, וסביבו – לאורך הגבעה – שממת אבנים.

בימיו הראשונים של הקיבוץ איכלסו אותו 160 חברות וחברים ו-14 ילדים. האדמה שנועדה לקיבוץ הייתה דלה, מכוסה באבנים והתאפיינה במדרונות תלולים. מקור המים היחיד היה המעיין שבדליית אל-רוחה, שסיפק שלושה קוב מים לשעה. למרות הקשיים והמחסור במים השקיעו החברים מאמצים גדולים בהכשרת הקרקע, בסיקול האבנים, בייעור ובגידול גן הירק – והצליחו לטעת יותר מ-600 דונם של עצי חורש ויער ולפתח ענפים חקלאיים: פלחה, מטעים, כרמי ענבים וזיתים, וכן דיר צאן, רפת, לול ומכוורת.

מקור שמו של הקיבוץ, "דליה", הוא בזמורת הגפן – על שם הגפנים הרבים שגדלו באזור.

(מקור: ד"ר רפאלה סטנקביץ`)