השינויים במפה הפוליטית שבמסגרתם הלכו מפלגות הפועלים ואיבדו את מעמדן המוביל בחברה הישראלית, והמשבר הכלכלי של ראשית שנות ה-80, הביאו לכך שהתנועה הקיבוצית כולה עמדה בפני קשיים כלכליים חמורים. המסר שהועבר מהתנועה הקיבוצית לקיבוציה היה: נעזור לכם – אך משאבינו מוגבלים. גם מקומו של קיבוץ דליה לא נפקד מהמשבר, וכחלק מהשינויים שהוכנסו בעקבות המצב הכלכלי הקשה עבר הקיבוץ תהליכים של הפרטה והפריד בין המשק היצרני לבין הקהילה. כך למשל, הוחלט על מעבר ללינה משפחתית, על תקציבים אישיים, על סגירת חדר האוכל בשבתות ועוד.

כיום מוגדר קיבוץ דליה כ"קיבוץ מתחדש", ומופעל בו דגם "רשת הביטחון", כאשר הקהילה מתנהלת על פי הכנסות החברים משכר עבודה והכנסות מדינה, ואילו המגזר היצרני – על מפעליו וענפיו – מתנהל באופן עצמאי ומייצר רווחים.

(מקורות: ד"ר רפאלה סטנקביץ' ואתר קיבוץ דליה)