הם באו לארץ מגרמניה ומאוסטריה והקימו את קיבוץ עין-גב שעל שפת הכנרת. בספר נפלא שיצא לאור ('זלצבורג של המזרח התיכון' הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008, 208 עמודים), מספר המוסיקולוג ד"ר יוחנן רון את סיפורה של קבוצת מוסיקאים שבתוך המולת החלוציות וה'הורה' החליטו לייסד פסטיבל למוסיקה (קלאסית). הם היו בוגרים של מוסדות לימוד מוסיקליים בגרמניה. הבולט ביניהם היה נסים רון (מרטין רוזנטל) שלפני עלייתו ארצה הופיע באופרה של ברלין. בנוסף לשירה בקול הבריטון, פרט גם עלי כינור, ויולה וצ'לו. פועלו ופועלם של עמיתיו היו לאחד המפעלים המוסיקליים הבולטים והנודעים ערב קום המדינה ובראשית שנותיה.

נסים שר בים-המלח

בניגוד למקובל באותה תקופה, זכו הנגנים ליחס אוהד ואף מעודד מצד הקיבוץ בזכות אהבת המוסיקה של קבוצת הייקים. בתחילה הופיעו בנגינה קאמרית בעין-גב בלבד אך עד מהרה יצאו לקונצרטים באזור הקרוב והשתלבו בתזמורת עמק הירדן שממנה צמחה תזמורת הקיבוצים. כשרון הזמרה של נסים רון נחשף במקרה. הוא נשלח לעבוד במפעל האשלג בסדום ובדרכו הביתה בספינה צפונה בים המלח, זימר על הסיפון. מנהל המפעל משה נובומייסקי שהיה אף הוא שם שמע את זמרתו ואץ-רץ לארגן קונצרט בירושלים. הוא דאג להזמין את שועי הארץ.

טדי קולק ונחמיה ארגוב מביאים את הכסף

יוחנן בנו של נסים, שהקים את ארכיון המוסיקה הישראלי באוניברסיטת ת"א, הקליט את אביו ותעד את סיפור חייו שהשתלב בהיסטוריה של פסטיבל עין גב. יעקב שטיינברגר, חבר עין-גב שהיה האבן הראשה בארגון פסטיבל המוסיקה, הצלי ח להביא לקיבוץ המרוחק מוסיקאים נודעים מהארץ ומהעולם ואלה תרמו את האיכות והפרסום. למזלו של שטיינברגר (יליד מינכן) הוא נחון במגע קסם, גם מול בעלי המאה. הוא הצליח להתרימם שעה שהגיעו לחגיגות המוסיקה של עין גב. הכספים נדרשו כתשלום למוסיקאים ושטיינברגר הצליח לגייס את הכסף לבניית 'כינרות' , אולם מופעים ובו 2,500 מקומות ישיבה. לאחר שנבנה היה אולם הקונצרטים הגדול בארץ. שטיינברגר אף ידע לנצל קשרים עם חברי עין-גב שטיפסו במנגנון הממשלתי. ראובן דפני (שיצא מעין-גב עם קבוצת צנחנים לאירופה במלחמת העולם השנייה) סייע לגייס תורמים נדבנים בארה"ב שעה שכיהן כקונסול הראשון של ישראל בלוס-אנג'לס). נחמיה ארגוב שנמנה עם חברי הקיבוץ והיה למזכירו הצבאי של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, וטדי קולק שהיה המזכיר הראשון של הקיבוץ ולימים ראש לשכתו של בן-גוריון (וכמובן ראש העירייה המיתולוגי של ירושלים) עזרו אף הם להניע יהודים עשירים מארה"ב לפתוח את ארנקם.

יהודי מנוחין, יאשה חפץ וברנשטיין גם

ההתחלה, בשנת 1943, הייתה צנועה. באסם של הקיבוץ על גבי ארגזי תנובה שהובאו מטבריה האזינו 200 איש למוסיקה קאמרית בביצוע חבורת הייקים של עין-גב. בהמשך הביא שטיינברגר את התזמורת הפילהרמונית שנגניה, אף הם ייקים, שמחו להתארח בחדרי החברים ולשוחח איתם בגרמנית. שטיינברגר ראה כמודל את אחוזת טנגלווד (מסצ'וסטס, ארה"ב) שהייתה מרכז מוסיקלי מפורסם ולאו דווקא את פסטיבל זלצבורג (עיר הולדתו של מוצרט) העיר ששמה מתנוסס בשם הספר "זלצבורג של המזרח התיכון"). אולם 'כנרות' נבנה בהשראת המבנה המרכזי בטנגלווד. עם הפיכתו של 'שבוע המוסיקה' ל'פסטיבל עין-גב' כבדו אותו בנגינתם גדולי הנגנים היהודיים כמו יהודי מנוחין, יאשה חפץ וצעירים כליאונרד ברנשטיין ודניאל ברנבאום ורבים אחרים. דמות נוספת שתרמה לפסטיבל את הידע המוסיקלי שלה הייתה דמותו של פטר עמנואל גרדנוויץ מבקר מוסיקה בולט בתקופה. אין ספק שהמותג קיבוץ-על-גבול-סוריה היווה גם הוא מקור משיכה.

רקוויאם לפסטיבל עין-גב

הפסטיבל הפך למנוף תיירותי ששילב הפלגה לילית על הכינרת מטבריה לישוב השוכן על גדותיו המזרחיים של האגם שכן כביש גישה עדיין לא נסלל, אירוח, טיולים לכתף גבעת הסוסיתה וארוחה טובה במסעדת הדגים של גרשון כהן. יוחנן רון מספר באהבה על החיים המוסיקליים ועל ראשיתה של עין-גב (עין-גב הייתה מיישובי "חומה ומגדל" שהוקמו בשנים 37- 39 כתגובה ציונית הולמת לתכנית חלוקת הארץ של ועדת פיל ולמרד הערבי). הוא מבכה את דעיכתו של הפסטיבל כאירוע של מוסיקה קלאסית. רון מביא בספר את פירוט היצירות שנוגנו מדי שנה בשנה עד שנת 1994, השנה האחרונה בה נוגנה מוסיקה קלאסית. יעקב שטיינברגר, שהיה פעיל עד גיל 80 נפטר סמוך למועד זה. צירוף מקרים. עוד קודם לשנת 1994 שילב שטיינברגר בפסטיבל גם מוסיקה עממית ומופעי-בידור. למשימה זאת גויס האמרגן המיתולוגי גיורא גודיק שהביא, בין היתר, את המחזמר הנודע באותה תקופה, "סיפור הפרברים". ייסודו של "פסטיבל ישראל" בירושלים יצר תחרות שבה הובס הפסטיבל של עין-גב. כיום, 66 שנים אחרי ייסודו של פסטיבל עין-גב, מושמעים בו בעיקר שירי-זמר ישראליים. בפסח האחרון הוקדש ערב אחד ליוצרים בני-קיבוצים, כמו מיקה קרני, דודו זכאי וחמי רודנר.

מתוך ה- MB יקינתון - ספטמבר 2010,תשרי תשע"א, גליון 242.