עליתי לארץ מברלין עם עליית הנוער הראשונה שקיבצה סביבה רחה פרייר בשנים 1934-1933. הקבוצה שלנו התאחדה עם נוער ישראלי ויחד איתם ייסדנו את קיבוץ אלונים בשנת 1936, בעזרתו של אברהם הרצפלד ובתמיכתו של אלכסנדר זייד. גרנו בחצרו של זייד בשייח' אברק והיינו שם גם בזמן הירצחו. במהלך אותן שנים שהינו בעוד מקומות ארעיים כמו קריית חרושת, טבעון ועוד. עקב התנכלויות של הערבים בסביבה נפלו אחדים מחברינו לקבוצה, ולאחר מכן אני החלטתי לבחור בייעודי כאחות.
עם העלייה לישוב הקבע של אלונים – מושב חומה ומגדל – בשנת 1938, נישאתי לצבר – מלאכי זוננברג. הוא היה יליד פתח תקווה, בן להורים שעלו ארצה בעלייה השנייה. מאוחר יותר הצטרפתי להגנה ואחר יום העבודה עסקתי (כמו כולם) בשמירה ואימונים.

באחד הימים, עת התאמנו בירי בתוך מערה, בעט אחד החברים בקיר ונפער בו חור. הזעקנו מיד את הארכיאולוגים הפרופ' מזר ובר-אדון, והתברר שזוהי תחילתה של מחילה שהובילה לבית שערים. כך החלו החפירות לגילוי בית שערים העתיקה.

לאחר שנלחמתי במשך כשנתיים בקיבוץ על זכותי ללמוד, למדתי בביה"ס לאחיות בבית החולים בילינסון בין השנים 1945-1942, באחד מהמחזורים הראשונים. מתוך 113 מועמדות התקבלו 20, ובתוכן אני.

בשנים 1961-1938 היינו חברים בקיבוץ אלונים. שם נולדו ארבעת ילדינו. אני עסקתי בסיעוד כאחות בקיבוץ וכן בהדרכה בבית הספר לאחיות. בנוסף, ארגנתי בכל אותה תקופה את הריקודים בחגים החקלאיים במשק.

בשנת 1961 עזבנו את קיבוץ אלונים ועברנו להתגורר בטבריה. שם עסקתי במגוון תפקידים, החל מאחות מרפאה, דרך מדריכת אחיות מחוזית וכלה במנהלת שירותי הסיעוד בגליל. הקמנו את המרפאות ברמת הגולן ביישובים הישראלים והדרוזים. ב-1978 החלטתי לפרוש מעבודתי ולעבור לעבוד בבית מלון, כדי לבוא במגע עם אנשים בריאים.

בשנת 1988 עברנו לנתניה, שם התנדבתי בער"ן במשך 16 שנים. לאחר מכן ארגנתי וניהלתי קבוצת תמיכה לכבדי ראייה.

בימים אלה אני מוקפת בארבעת ילדי ובשנים עשר נכדיי. בן זוגי מלאכי ז"ל נפטר בשנת 1944. אני מעסיקה את עצמי בהאזנה לספרים מוקלטים שמגיעים אלי מהארץ ומגרמניה, יוצאת להרצאות ולקונצרטים ומתעמלת במים.

(מתוך: ספר הייקים)