אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
רמות השבים
כפר הולדתי

ברמות השבים מתכוננים לחגיגות שמונים שנה להיווסדה.

אני בחרתי לציין את המאורע מזווית מאוד אישית ובכך לחלוק כבוד לפועלם וזכרם של הוריי ושל יתר ותיקי היישוב.

רמות השבים הוקמה בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון על ידי קבוצת עולים מגרמניה שהשתייכו למה שמכונה ה"עלייה החמישית ". בארץ מוצאם השתייכו למעמד הבינוני והגבוה, רובם ככולם יוצאי ערים גדולות בגרמניה שלא היה להם מושג בחקלאות. רבים מהם היו אקדמאים בעיקר רופאים ומשפטנים וחלקם עסקו במסחר בארץ מוצאם. הם הצטיינו בחריצות ובדייקנות אופיינית למקום שממנו באו והקימו, בעידוד המוסדות המיישבים, צורת יישוב קואופרטיבית מיוחדת. ראשוני רמות השבים בחרו לשים את הדגש על ענף הלול. כל משק היווה יחידה נפרדת בהשקעה פרטית (באותם ימים עדיין היה אפשר להוציא כספים ורכוש מגרמניה) והשיתוף הקואופרטיבי התבטא בקניית האמצעים, כמו תערובת, ושיווק התוצרת. אנחנו ילידי המקום חונכנו ברוח אופיים של הורינו שהיוו לנו דוגמה אישית. מגיל מאוד צעיר נרתמנו לעזור במשק ובעיקר בעבודות הלול: מנגבים ביצה-ביצה בסמרטוט רטוב ושוקלים כל אחת במאזניים מיוחדות. כל ביצה הוחתמה בחותמת מיוחדת שציינה את גודל הביצה על פי משקלה ואת סמל הקואופרטיב – "אל על".

הראשונים שימרו את שפתם ותרבותם הקודמת וכמו יתר עולי גרמניה, שהתיישבו במקומות אחרים בארץ, תרמו רבות לשגשוג כלכלי ותרבותי של כלל התושבים.

הבתים הראשונים נבנו בשני סגנונות: סגנון כפרי מודרני וסגנון הבאוהאוס הידוע.

נולדתי לפני כשבעים שנה להוריי טראודל וקלאוס גרטנר שנמנו עם ראשוני המתיישבים. כאן גדלתי ובגרתי, שלושת ילדיי נולדו כאן וכן נכדיי והנין שלי. רובם גרים ברמות השבים. כאן תמיד נמצא הבית שאליו חוזרים מהצבא, מהלימודים ומשליחויות בחו"ל.

בשנתיים האחרונות אני נוהגת להשכים קום, להצטייד במצלמה ולשוטט בשבילי הכפר. גיליתי, מה שבעצם ידעתי, שאני דורכת על "חתיכת היסטוריה" שאני מהווה חלק ממנה. אני מכירה את כל הותיקים ומשפחותיהם, את הבתים, העצים והמוסדות המרכזיים בכפר. חלק מהבתים נשתמרו כך שלמרות השיפוצים, לא קשה לי לזהותם וכמובן להיזכר במי שגר בהם. כאן היה השער, כאן דלת הכניסה, כאן העצים שצמחו והתעבו וכמובן הלול שאת מספרו בקואופרטיב אני זוכרת.
השפה הגרמנית ששלטה ברחוב, במכולת ובמפגשים ציבוריים מתנגנת בראשי - ביטה שיין (Bitte Schoen),
דנקה שיין . (Danke Schoen) אני נזכרת בלוחות המודעות שהוצבו בפינות הכפר שעליהם נכתבו בגרמנית ורק במשך השנים כשהצטרפו תושבים חדשים, הוסיפו גם תרגום לעברית. חלק מהבתים שנקנו על ידי תושבים "חדשים" (חלקם גרים כאן כבר 40-50 שנה...) נהרסו ונבנו מחדש ואותם לא תיעדתי. גם צריף תנועת " המחנות העולים " (על שם אהוד קרון בן המקום שנפל במלחמת העצמאות) נהרס ובמקומו נטעו חורשה לזכר הנופלים.

בבריכת השחייה, שהיתה יחידה באזור כולו, קל לי לזהות את שרידי התשתיות הראשונות. אני זוכרת את אבא שלי שיזם, הקים והפעיל אותה במשך שנים רבות. כולנו למדנו לשחות מגיל צעיר, ופעילויות רבות, כמו יום המים, התרחשו בבריכה בילדותנו ובבגרותנו.

מושגים שאי אפשר לציין את רמות השבים בלעדיהם:

כפר קוקוריקו (בפי תושבי הארץ).

אַרבַּייטס וֵייג (Arbeits Weg)- דרך עבודה בין הלול והבית.

הדרך התורכית (Tuerken Weg)- דרך הסולטן, שנשארו רק קטעים ממנה, נקראת היום דרך המלך.

אַאוּפצוּכט(Aufsucht) גידול עופות - רחוב השמש העולה.

בלוק אַיינץ(Block Eins) - בלוק 1-רחוב המייסדים.

בלוק צוַוי (Block Zwei), בלוק 2- רחוב האלונים.

מִליוֹנרן הוּגֶל (Millyoneren Huegel) גבעת המיליונרים.

בלוק בידרמן (Block Biederman) רחוב הגבעה.

מֶנטשַלַאך (יידיש) - אנשים קטנים, שאפשר עדיין למצוא אותם בבתים הישנים מאוד. הם עשויים ברזל יציקה ומשמשים להצמדת תריסי העץ לקיר החיצוני על מנת להשאיר אותם פתוחים לרווחה.

אל על – הקואופרטיב של רמות השבים.

כמובן שהזמנים השתנו והנוף בהתאם. מסביבנו בקו האופק בניינים גבוהים, אין לולים בשטח הכפר והפרדסים נעקרו. בשדות שבין בתי הכפר ומסביבו כבר לא גדלים צבעונים, כלניות ופטריות ראויות למאכל (קראנו להן "גליטצ'יות" ).

למרות כל זאת נשארה רמות השבים מקום מיוחד מאוד גם כעבור שמונים שנה.

לפניכם מזכרת לשרידי העבר כפי שהם נראים היום.


יעל ירקוני גרטנר

רמות השבים ינואר 2013

לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by