הני אולמן, אשת חינוך ילידת גרמניה, הקימה את בית הילדים בשנת 1974, וקראה לו נווה חנה על שמה של חברתה חנה קאפהאן (Hanna Kaphan), אשת חינוך ברלינאית. השתיים הכירו בעת שעבדו בבית היתומים היהודי בברלין "אהבה". בצוואתה ביקשה קאפהאן מחברתה להשתמש בתשלומי השילומים אשר קיבלה מגרמניה כדי לייסד בית ילדים בישראל.

הָני אוּלמָן, לבית ריש, נולדה בפוזנן (כיום בפולין) ב-10.8.1908 וסיימה את לימודיה כגננת בברלין. בסוף שנות ה-20 עבדה כמתמחה במוסד "אהבה" – בית יתומים לילדים ולבני נוער יהודיים בברלין. היא עלתה לארץ ממניעים ציוניים בשנת 1929. כאשר החל השלטון הנאצי לרדוף את יהודי אירופה, פעלה הני אולמן להעברתם של ילדי "אהבה" לארץ ישראל. בשנת 1935 נחנכו הבתים הראשונים בקריית ביאליק, וברבות השנים הפך "אהבה" לאחד המוסדות החשובים ביותר בתולדות עליית הנוער.
בשנת 1953 המשיכה הָני אולמן את התמחותה המקצועית – הפעם בתחום פדגוגיה רפואית – ולשם כך נסעה לסמינר הפדגוגי-רפואי בציריך, שוויץ.
מ-1956 ועד 1970 ניהלה את מוסד "אהבה", ובנוסף לכך ייסדה את בית הספר הישראלי הראשון למטפלות.

מפעל חייה

במהלך שנות עבודתה הרבות עם ילדים הגיעה אולמן למסקנה, שחינוך מוסדי, המושתת על מבנה של קבוצות גדולות, אינו תואם את צורכי הילדים, לא מבחינה נפשית ולא מבחינה פיזית. חזונה להעניק לילדים מקום חם ותומך התממש בהקמת נווה חנה, בעזרת עזבונה של חנה קאפהאן. היה זה בית הילדים הראשון בישראל, שהתבסס על המסגרת הייחודית של המשפחתונים.
בית הילדים נוסד בשנת 1974, בסיוע וניהולם של בני הזוג חנן ובתיה גוגנהיים (חנן גוגנהיים הגיע לארץ משוויץ, שם פעל כעובד סוציאלי, והוא שימש כמנהלו הראשון של המוסד).
הָני אולמן יצאה לגמלאות עוד לפני ייסודו של נווה חנה. היא הייתה מעורבת בכל הנעשה בבית הילדים והטביעה את חותמה על מטרותיו ועל דרך פעולתו עד יומה האחרון. היא הלכה לעולמה ב28 לספטמבר 2002.
על מפעלה זה זכתה הָני אולמן בפרס ישראל למפעל חיים וב"אות ההצטיינות הגרמני".
(מקור: אתר נוה חנה)