במוזיאון ראשית ההתיישבות ביפעת קיימת תצוגה של על גבי לוחות קיר  גדולים המוקדשים למייסדי כל הישובים שנוסדו בעמק יזרעאל המערבי מראשית המאה שעברה ועד להכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

על כל לוח כזה מופיע תאור קצר של התקופה הראשונה, שמות המייסדים ותמונה או שתיים מראשית הישוב.

מן התצוגה נעדר שמה של המושבה יקנעם. כאשר נבדקה הסיבה להיעדרות זו, התברר שבתצוגה נכללו רק ישובים חקלאיים שיתופיים ( קיבוצים ומושבים), ולא נכללו יתר הישובים והערים שהוקמו  אפילו הייתה בהם פעילות חקלאית כדוגמת עפולה, רמת ישי , קרית עמל ( טבעון), אלרואי, קרית חרושת.

התברר שיקנעם המושבה הייתה "כפר חריג" ככתוב בספרו של פריץ לווינגר על תולדות הישוב. היא עלתה על הקרקע כהתארגנות של בודדים על קרקעות פרטיות, אך בהמשך הוקמו במקום אגודות שיתופיות והישוב עמד בכל הקשיים, ואף הגדילה לעשות הן בחקלאות והן בקליטת העליה לאחר קום המדינה.

 לאור זאת החליטה הנהלת המוזיאון לתקן את המעוות ולהוסיף לוח ובו תולדות המושבה יקנעם לשאר הישובים המוצגים במוזיאון.

ביום ה' ט' באב (המועד מקרי בלבד), נערך במוזיאון טקס קצר במעמד וותיקי היישוב לדורותיו פרץ לווינגר בן 98, יהודית דייגי בת 88 וזאביק כחולי בן 78,וכן ראשי הרשויות חנן ארז - מגידו, איל בצר, מנהלת לשכתו לילך עמיצור, ודוברת המועצה דורון שחם - עמק יזרעאל,

בדבריהם הדגישו כל המשתתפים את יחודה של המושבה בכך שהוקמה ללא גוף מיישב על אדמה פרטית ע"י "שגעון" של איש אחד יהושוע חנקין.

המושבה יכלה לכל הקשיים, הקימה אגודות שיתופיות חקלאיות, הפליאה לעשות בקליטת עליה כאשר לצידה הוקמה בשנות ה50 המעברה הגדולה אשר שימשה בסיס לעיר יקנעם עילית.

כל המשתתפים הדגישו שדווקא המושבה יקנעם משמשת היום דוגמא הן לשמירה על קרקע חקלאית ונוף ירוק במסגרת המועצה האזורית מגידו, והן בהצלחתה החברתית לקיים ישוב שבו ועד מקומי, אגודה שיתופית חקלאית, והרמוניה יפה בין דתיים וחילוניים.

בהסרת הלוט מעל הלוח התכבדו ותיקי יקנעם וראשי שתי הרשוית.

כולם מוזמנים לבקר במוזיאון ובכך לבטא הוקרה למפעל ההתישבות בעמק בכלל ולמושבה יקנעם בפרט.

 רשם: יוחנן מעוז