השנה הייתה תרצ"ו (1936), כשנה אחרי שהמושבה נוסדה, הערבים הכריזו מלחמה על היישוב היהודי, החלו ימי המאורעות, יהודים נרצחו בדרכים, התנפלויות על יישובים, הצתת שדות, עקירת כרמים ומטעים, צינור הנפט שעבר בעמק פוצץ פעם אחר פעם.

יקנעם באותם ימים הייתה יישוב בודד שרק שזה עתה נוסד בלב הסביבה הערבית. הוחלט להציב בלילות שמירה על שטח המטעים בהרים (רמת השניים) שכללו כ 120 דונם של עצי פרי וכרמים, ערביי קירי ניסו לחסום את הדרך למטעים, העובדים שאז גרו בחאן נאלצו לעזוב ליקנעם.
                                                                                             

כאשר המתיחות קצת ירדה בין המתיישבים לערבים, ירדה רמת הכוננות, וצימצמו בשמירה בעיקר בגלל בעיה תקציבית.
ערב ד' באב תרצ"ב יואש זולר היה צריך לצאת לשמירה בשדות לבדו, אך יצחק קליצ'בסקי, חברו הטוב של יואש שלא רצה להשאירו לבד בשמירה, יצא יחד איתו לשמירה כאשר שניהם רכובים על סוסיהם האצילים וחמושים בנשקם בדרכם למשימה.
בשעות הלילה כאשר יואש ויצחק היו רכובים על סוסיהם במהלך השמירה, הותקפו השניים ע"י כ 30 ערבים כאשר הם רק שניים, הם עמדו בגבורה מול המרצחים ונפלו על משמרתם.
בבוקר מצאו אותם הפועלים מתבוססים בדמם, ביואש ויצחק נמצאו 17 כדורים שהרגו אותם.

לאחר רצח השומרים יצאה קבוצת נוטרים לנקום את דמם, הקבוצה רדפה אחר הכנופיה, נכנסה עמה לקרב בכפר ריחניה(אזור עין שופט), שני ערבים נהרגו ואחדים נאסרו.

מכל הארץ באו ללות את השומרים בדרכם האחרונה. הם נקברו בבית הקברות ביקנעם-היו אלו שני הקברים הראשונים, בחלקה הצבאית ניצבת לזכרם מצבת זיכרון הבנויה מאבן בצורת צריח.

בהרים נטעו לזיכרם שני ברושים הניצבים עד היום כאשר מגדלי השמירה משקיפים על הברושים ומשגיחים על האזור.

(מתוך עבודת בית ספר "רמת השניים"-טל אשכול)