את אדמות יקנעם רכש חנקין בשם ארתור רופין מנהל המשרד הא"י והכשרת היישוב ממשפחת סורסוק שהיתה בעלת כ 200 אלף דונם בעמק וממשפחת חורי שישבה בחיפה. אדמות משפחת חורי היו בעיקר אדמות קירי וקימון  (כמו כן אדמות העמק משער העמקים יגור והמפרץ, כמו גם חדרה אום עלק ועוד). סלים חורי האבא המייסד הלך לעולמו ואת מקומו תפס בנו יוסף בק שהחל את המשא ומתן עם חנקין ומת בשנת 1925 , טרם סיום העסקה בניו שרצו להפטר מהקרקע מכרו את האדמה לחנקין. (חירבה נרכשה מהם ב 1937)

בחודש דצמבר 1935 עולים על הקרקע שאותה קנו בכספם הפרטי 10 חלוצים. בתוך הבוץ מקימים צריפים ופחונים. מסביב הרבה שכנים ערבים ומאהלים של ערב תורכמנים. השומר עליהם היה צ'רקסי.

המרד הערבי מגיע וההסתה מגיעה גם ליישוב הם מכינים נשק ומחביאים בסליק. המטעים הצעירים והכרמים שנטעו בשטח רמת השניים נעקרים, העדרים רומסים את השדות, ואין מושיע. העובדים שגרו בחאן שבו ליקנעם, ערביי קירי סגרו את הדרך למטעים. נבנו 2 מגדלי שמירה לשמור על המטעים. יואש ויצחק 2 השומרים רכבו על הסוסים והותקפו ע"י כנופיה שיירתה בהם עשרות כדורים. המשטרה הבריטית רדפה אחריהם לריחניה ושם חלקם נהרגו וחלקם נאסרו.

בית הכנסת היה צריף בעל קירות כפולים מלאים חצץ. בחגים שימש כבית העם, ובית ספר בשאר ימות החול.

בגלל שהיישוב לא היה בחסות תנועת התיישבות כלשהיא הוא לא נתמך ובזמן מלחמת העולם השנייה סבל משברים ונאלץ למכור את האדמה לקק"ל. דבר ששיפר את היישוב ומשך אליו מצטרפים חדשים.