במאי 1937 הוחלט לקרוא ל"קבוצת הרועים", שהוקמה ביוזמתו של השומר הוותיק אלכסנדר זייד כדי לסייע לו לשמור על אדמות הקרן הקיימת לישראל, בשם "קיבוץ אלונים". חברי הקיבוץ השתלבו בארגון ההגנה באזור ועסקו בשמירה ובאבטחת הקיבוץ והסביבה.

עם הזמן הלך הקיבוץ וגדל, והחלה בעיית תעסוקה בקרב חבריו, בד בבד עם בעיית מחסור באדמות חקלאיות. צפונה לגבעות שייח' אברק השתרעו אדמות קוסקוס-טבעון שנקנו כבר בשנות ה-20 על ידי יהודים. לפיכך, ב-20.6.1938 עלה קיבוץ אלונים על אותה קרקע במסגרת עליית "חומה ומגדל", בנקודה שבדיעבד תתגלה כזמנית ושנשאה את השם "קוסקוס תחתית". כעת התגוררה הקבוצה בשתי נקודות: כ-40 חברים נושאי נשק ישבו בתוך החומה ב"קוסקוס תחתית", והאחרים – למעלה מ-100 חברים, מרביתם עולים חדשים – בשייח' אברק.

פחות מחודש לאחר מכן, ב-12.7.1938, נרצח אלכסנדר זייד ממארב בדרכו מביתו אל הנקודה של קיבוץ אלונים בשייח' אברק, בזמן שהיה בדרכו לאסיפה של הקיבוץ.

ב-18 באוקטובר של אותה שנה הונחה אבן הפינה לחומה בנקודת הקבע על הגבעה ב"קוסקוס עילית". החומה הגנה על אוהלי המגורים, אוהל חדר האוכל, צריף המרפאה וטנק המים. מחוץ לחומה הוקם "הבית הלבן" – בית ביטחון, וחמש עמדות מבוצרות. מאוחר יותר הוקדם מגדל שמירה באזור רמת הדסה, וגם מגדל מים, המהווה עד היום את סמלו של קיבוץ אלונים. חודשיים לאחר מכן, ב-15 בדצמבר, נולד הילד הראשון בקיבוץ אלונים, בנם של נעמי ודוד מלכא – אילן-אלכסנדר, על שמו של אלכסנדר זייד.