ד"ר הרמן באדט, היה איש מיוחד: יהודי שומר מצוות, חבר גאה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית וציוני מסור. הוא היה ראש מחלקת המשפטים של ממשלת בוואריה. באדט היה האיש שבראשית שנות השלושים העלה את הרעיון של התיישבות יהודים אמידים כאיכרים בארץ. הוא חיפש קרקע להגשמת חלומו, והיה האיש שרכש את אדמותיו של בעל האדמות בהאי-פרסי במזרח הכנרת. אלו היו אדמות עין-גב. כמה מאות דונמים נרכשו על ידי יהושע חנקין  כמה שנים קודם לכן.

באדט חשב ב"גדול" על חוות פרטיות ועל גידול ירקות בתנאים מיוחדים. לצורך זה, הקים את חברת "קדמת כנרת", שהייתה דומה לאלה שהכיר בגרמניה: מסודרות, מאורגנות ובעלת יחסי ציבור אמינים. החברה החליטה לשכור חלק מחוות ביתניה של יק"א בעמק הירדן, כדי לערוך שם ניסיונות. לקראת העלייה לעין-גב. השם "עין-גב" מתייחס למילה "נקבה" או "נוקיב",  וכבר בשנים הראשונות למאה הופיע על המפות באזור.

           
הימים שבהם החלה חברת "קדמת כנרת" בעבודתה היו ימי עלות הנאצים לשלטון. בהתחלה, לא רכשו היהודים מניות, כי היום אדישים, כיוון שעדיין היו נתונים תחת ההפתעה של עליית היטלר לשלטון, ואולי משום שדברים כאלה לא יכלו לצמוח במהירות. עד שהתארגנה החברה  ורכשה את האדמות במזרח הכנרת, ועד שהחלה את ניסוייה בביתניה- עברו כשנתיים. לביתניה הובא אגרונום מומחה והפועלים החלו בעבודותיהם. היו כישלונות ראשונים, מפני שאדמת העמק לא פעלה לפי התקדימים של אירופה, אך היו גם הצלחות. בינתיים הקדירו עננים  גם את שמי הארץ, כשהחלו המאורעות. היהודים בגרמניה הגיבו מיד, וחלה ירידה דרמתית בעלייה ארצה. מחיריהן של מניות "קדמת כנרת" צנחו מחוסר קונים.

 
לאחר שהסטודנטים היהודים גורשו מהאוניברסיטה בגרמניה, הגיעה לארץ, בשנת 1934, קבוצה של סטודנטים ציוניים. הם התארגנו בנחלת יהודה, שהקימו מחנה ועבדו כפועלים בראשון לציון. אחד מהם, זאב ענו, הכיר את הרמן באדט ונוצר קשר ביניהם. באדט חיפש פועלים שיקימו את המושבה שרצה לבנות. הוא היה מוכן אפילו להקצות להם אדמה, כדי שיוכלו להתקיים כפועלי המושבה החדשה.

הסטודנטים עדיין לא ידעו את דרכם, ורק כעבור זמן מה בארץ החליטו להפוך לקיבוץ ולהצטרף לתנועה קיבוצית. באדט החליט להביא את החבורה לביתניה. עקב המאורעות ובשל הצתה בביתניה, כישלונות חקלאיים ואי תמיכה מספקת – פשטה "קדמת כנרת" את הרגל ואדמות עין-גב נרכשו מידה ע"י "קרן הקיימת". החבורה כבר החלה לחלום על עין-גב כמקום התיישבות קבוע.

הרבה ויכוחים התנהלו אז בתוך התנועה הקיבוצית על מקומה של העלייה מגרמניה: האם תוכל להסתגל אל אורחות החיים שפיתח הקיבוץ בשנות המשבר של סוף שנות העשרים? גם העולים מגרמניה תהו. ניטש ויכוח עקרוני, האם קיבוץ צריך לקיים בתוכו קיבוץ גליות כפוי או שמותר לבנות קיבוצים לפי ארץ המוצא.

הויכוחים סערו וגעשו מאוד  ו"הקיבוץ המאוחד" החליט שבעניין זה החבורה תהייה דגם. הוא חייב גרעין של תנועת נשים מלטוויה, מליטה ומאסטוניה, שקיבל הכשרתו בחוות כנרת – להתאחד עם היקים מנחלת יהודה וביתניה. האיחוד היה קשה, אך שני הצדדים היו משוכנעים כי המעשה נכון, למרות ההבדלים התרבותיים.

הימים היו ימי ההתיישבות של "חומה ומגדל" וימים של שיתוף פעולה בין הבריטים ליהודים במאבק נגד המרד הערבי. המחלקה המדינית של "הסוכנות היהודית" שידעה על פרסומה הקרב של התוכנית לחלוקת הארץ, החליטה שיש לעשות מעשה ולהעלות על הקרקע היהודית כמה שיותר ישובים, עוד לפני פרסום ההחלטה על החלוקה. כך אורגנה בהסתר העלייה על הקרקע של עין-גב. 
 
החברים נענו לקריאה. מאות אנשים השתתפו בהקמת עין-גב. העלייה על הקרקע התקיימה ב – 7 ביולי 1937, במקומו של כפר הנופש של היום. ארבעה צריפים, צריף למטבח, חומה, מגדל פרוז'קטור, ולכל אלו נוספה גם ספינה קטנה שקישרה את עין-גב עם שאר העולם. הקשר היבשתי היה דרך עפר צנועה ומשובשת. בין האורחים הגיע צלם של עיתון נצי בברלין. למחרת  הופיע בעיתון הנאצי בגרמניה צילום של "היהודים הגונבים את האדמות מן הערבים". לאחר ההקמה נשארו במקום ארבעים איש נרגשים. הייתה תחושה של נגיעה בהיסטוריה.

עין-גב עלתה על הקרקע פעמיים. ביום העלייה על הקרקע כבר היה ידוע שלא במקום הזה יש להקים את היישוב, אלה שני ק"מ צפונה. אך עדיין לא יושרו ההדורים עם אריסיו של אותו חוואי בהאי, וערב העלייה התגלה ואדי, שחסם את הגישה למקום. כעבור מספר חודשים נעשו הסדרי הקרקע הקבועים. גם הדרך תוקנה ובדצמבר 1938 עלו החברים שוב למכוניות, עם מחנה מפורק והקימו ואתו מחדש במקום הקבע שלו.
 
בעיות הביטחון היו קשות, אף על פי ששררו יחסים מיוחדים עם  כפרים ערבים וסורים שבסביבה – היו התנקשויות. שני עולים צעירים נרצחו מן המארב ומקום מותם היה לבית העלמין של הקיבוץ.

רק ב – 1942 הגיעו הילדים לעין-גב ונתקבלו בטכס חגיגי. אז גם החלו בפיתוח ממשי של המשק. נטעו עצי השיזף, גן הירק והמטעים הראשונים. הגזבר המפורסם של הקיבוץ היה טדי קולק. עין-גב הייתה קיבוץ גדול יחסית.

 
(מקור:  צור, מוקי, "עין גב על ים כנרת", מתוך: ענר, זאב (עורך), סיפורי קיבוצים סיפורם של ארבעים קיבוצים, תל-אביב 1998.)