אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
רביבים
ימים נוראים בארץ הנגב

גדלתי בבית ייקי, חילוני. הורי הסתפקו בציון מינימאלי של החגים. ראש השנה ויום הכיפורים זכורים לי בעיקר כחגים שיש לשמור בהם על השקט ולכבד את השכנים הדתיים. כיוון שלבית הכנסת לא הלכנו, לא הייתה לחגים משמעות פרט לחופשה שנהנינו ממנה. משהתחלתי את חיי ברביבים, בגיל 18, בקיבוץ מאד "תרבותי" גיליתי בחגים תכנים שלא הכרתי. הורי שמחו לבוא ולחגוג עמי בקיבוץ.


חגים עתיקים –תכנים חדשים

חגי תשרי מתחלקים לשתי קבוצות. ראש השנה ויום הכיפורים, חגים בעלי אופי דתי מובהק שבהם הקיבוץ ניסה ועדיין מנסה לצקת משמעות חדשה. סוכות, חג חקלאי שסממניו נשחקו בגולה ועלינו המתיישבים החדשים מוטל לחדש את יסודות החקלאות שבו. אלא שבחג האסיף מתגלים קשיים כשמנסים לחגוג אותו במדבר. בראשית ימינו בנגב לא הייתה חקלאות ובימינו החקלאות נסוגה מפני מקורות פרנסה חדשים שעיקרם תעשיה.


טקס השקיעה ותקיעת שופר

טרם כניסת החג הראשון – ראש השנה- מחלקים לחברים "שי לחג" שכולל את סממני החג, תפוח בדבש. בתא הדואר ממתין עלון ובו קטעים מהתפילה המסורתית וגם ממקורות אחרים וסיכומים חברתיים של השנה שחלפה: מי נולד, מי הצטרף לקיבוץ, מי התחתן ותקציר אירועי השנה החולפת. למרות שהדברים ידועים, מולידים הסיכומים הרהורים על מה שעשינו השנה...

בערב החג הציבור מוזמן ל"טקס השקיעה". מקום הטקס על גבעה ממנה נשקפים מצד אחד שטחי המזרע הירוקים ומצד שני המדבר הצהוב . לטקס המרגש והמיוחד הזה הציבור מגיע לבוש במחלצותיו החגיגיים ובאוויר נשמעות טפיחות שכם ולחיצות ידיים עם ברכת "שנה טובה". הכיבוד מסורתי: תפוח בדבש. הטקס מהווה פרידה מהשנה החולפת עם הסתלקות יומה האחרון: קטעי קריאה ונגינה, הפרחת בלונים עם משאלות הילדים. שיאו של הטקס הוא הצפייה המשותפת בשקיעת גלגל החמה שמלווה בתקיעה בשופר.


פרקי תפילה עם מצגת וסרטון

לאחר ארוחת ערב חגיגית מתכנסים באולם המופעים. האולם מקושט בסמלי החג: גלגל המזלות העברי, יונה נושאת ברכת "שנה טובה", ומעל לכל הברכה המסורתית "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכתה". על הבמה מוקראים ומושרים קטעים מהתפילה הדתית ושוב תקיעה בשופר.

שיאו של הערב הוא מצגת וסרטון על אירועי השנה שחלפה: המבנים החדשים, החגים, רגעים מיוחדים שהיו בחיי הקהילה, חברים במקומות עבודתם – ולהבדיל - צילומיהם של החברים שהלכו השנה לעולמם. במבואה (ה'פואייה') מוצגת תערוכת "לנו משלנו" – עבודות של האמנים המקומיים. מדי שנה בשנה אני מופתע לגלות בתערוכה עבודות של חברים שהחלו לצייר, לכייר, או לצלם. אלה בצד האומנים הוותיקים משרים אווירה של יצירה שמתרחשת בצד החיים השגרתיים.


אירועים בלי כיבוד

ימים אחדים לפני יום הכיפורים נקראים חברי הקיבוץ שמתכוונים לצום- להירשם. יש גם הודעה בחדר האוכל על שעת הארוחה המפסקת והארוחה המבדלת. מספר לא קטן של חברים/ות נוהגים לצום. המטבח נערך בהתאם לכך. חדר האוכל אמנם משרת את אלה שאינם צמים, אך מורגשת בו בצד הריקנות והשקט גם אווירה של יום מיוחד. אנו מכבדים את הצמים וגם באירועים המתקיימים במהלך יום הכיפורים, לעולם לא מוגש כיבוד. ערב יום הכיפורים מוקדש לאזכרת נשמות. אווירה של עצב עוטפת אותי כשאני עובר בתצוגה בין הצילומים של חברינו, ילדינו וחיילינו שנפטרו במהלך 65 שנות קיומה של רביבים. ליד כל צילום כתובה תמצית סיפור חייו של הנפטר. לידם נרות נשמה. שיר מתאים שנכתב ונתלה בצידי התצוגה ואני עובר, מתבונן, קורא, ונזכר בדמויות שליוו אותנו. ערב יום הכיפורים מוקדש מדי שנה לחשיבה משותפת על נושא אחד בענייני השעה בארץ. אשתקד הוצג סרטון שהפיק חבר על מלחמת יום כיפור. בבוקר יום כיפור עצמו מתקיימות הרצאות בנושאים עיוניים מגוונים ע"י חברים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. הערב נפתח תמיד בקטע נגינה: "כל נדרי" של המלחין הגרמני ארנסט בלוך או הביצוע הייחודי של חנוך אלבלק, חבר בית השיטה, לפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום" כפי שהלחין יאיר רוזנבלום.


הגיע תור השמחה

כקיבוץ ייקי מסודר מתפרסמת מודעה על אספקת חומרי בניה וסכך לקראת חג הסוכות. בהתקרב החג מתרוממות בחצר הקיבוץ סוכות ליד מוסדות החינוך וליד דירות החברים. בסמוך לחדר האוכל נבנית סוכה רחבת ידיים ורבים סועדים בה את ארוחות החג. העלון החגיגי שמופיע לקראת החג מסכם את השנה החקלאית. ערב החג עצמו מוקדש בעיקר לחג האסיף, והמים במדבר. אלה הנושאים שבחרנו מתוך מורשת ישראל כמתאימים לציון בחג. בשנותיו הראשונות של הקיבוץ לא התקיימה כאן, כמעט, חקלאות. היבולים שעליהם ניתן היה לברך, היו סמליים ביותר. עכשיו מתכנסים ב"סוכת הבנים" שנבנתה לזכר בנינו, שנפלו במלחמות ישראל. בפתח התכנית מוצג ענף הפלחה (שדות הפלחה שלנו מרוחקים כ-100 ק"מ מהקיבוץ) ענף השלחין (אף הוא מרוחק), כרם הזיתים שמקיף את רביבים מכל צדדיה, הרפת הגדולה וענף הלול. תוך אילוץ מסויים מספחים לחגיגה החקלאית גם את מפעלי התעשייה. כל אלה מובאים בפני הקהל במצגות או סרטים שהוכנו במיוחד. סוכות –להבדיל מראש השנה ויום כיפור - הוא חג של שמחה שבאה לביטוי על הבמה בהופעה משעשעת של חברי האולפן או גרעין נח"ל שמתחנך אצלנו. על-פי המסורת הנהוגה אצלנו מקימה אחת המשפחות סוכה, על הבמה, לצלילי השיר "שלומית בונה סוכה" של נעמי שמר. לקינוח מקרינים את תצלומי הילדים שנולדו במהלך השנה שחלפה.

בתום החלק הטקסי, נודדים כולם ל"סוקפה" (בית קפה מאולתר) שמוקם על ראש הגבעה, אל מול שמי הנגב. ירח מלא מלווה את המפגש ואת השיחות עם קפה ועוגה. אווירת השמחה נמשכת בסיוע אמנים אורחים דוגמת "מעגל המתופפים", במשך כול ימי חול המועד ועד לשמחת תורה.


עדין קוה, "כתבנו בדרום" , חבר קיבוץ רביבים כבר יותר מחמישים שנה, בן למשפחה יוצאת מרכז-אירופה.


מתוך ה- MB יקינתון - ספטמבר 2008, ראש השנה תשס"ט, גיליון מס' 227


לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by