אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
גן השומרון
חגיגת פורים בגן השומרון 1964-1963
ילדי המושב בחגיגות ה-75 לגן שומרון
זה נוער, זה? זה.......!

את הנוער שהגיע לכפר עם יסודו ניתן לחלק לשלוש קבוצות:

קבוצה א': בקבוצה זו היו 8 נערים ו-2 נערות שהגיעו בגילאי 18-14 לכפר. שתיים מן הבנות נישאו בשנה הראשונה. אחת למתיישב רווק ואחת לבעל משק ליד הכפר שהוקם מספר שנים לפני יסוד הכפר
קבוצה ב': הם בני ה-12-10 ובהם 6 בנים ושתי בנות.

קבוצה ג': הם הילדים שבהיווסד הכפר היו בני 5-2 ובה 2 בנות ובן אחד.


להלן נעסוק במעט בקבוצה א', ובעיקר בקבוצה ב'.


הנוע
ר בקבוצה א' (18-14) לא המשיך ללמוד בארץ. כמעט כולם הועסקו במשקי הוריהם. בכפר לא הייתה כל מודעות שצריך או כדאי לתת לנוער זה השכלה תיכונית ו/או מקצועית. גישה זו ניתן להסביר, אולי, בהתרכזותם הבלעדית של ההורים במשקיהם, וראיית עתידו של כל נער ונערה במשקם. יתכן גם שחוסר ממון מנע המשך לימודים.

פרט לעבודת המשק עסקה קבוצה זו במעט מאד פעילות נוער. לא היו קשרים חברתיים בין חברי קבוצה זו. הייתה פעילות שטחית במסגרת "השומר הצעיר", שלא הגיעה לכדי מימוש. תנועה סוציאליסטית זו נראתה זרה להורים. כן נתפסה תנועה זו כעוינת לעתיד הכפר כיון שדגלה בגיוס צעירים להקמת קיבוצי התנועה. כלשון הימים ההם - "הגשמה". עובדה היא שמבני קבוצה זו לא הצטרף איש לקיבוץ כלשהו.

נוער קבוצה ב' (12-10) ביקרו - שלא להגיד למדו - בבית-הספר העממי בכרכור. כולם למדו בכיתה אחת למרות הבדלי גילם. שפת הדיבור בבית, בכפר, בדרך בבית-הספר ובחצר בית-הספר הייתה גרמנית. גם בני קבוצה זו עבדו במשקי הוריהם - כלומר אחר הצהרים ובחופשים.

קל יותר לתאר את פעולות הנוער הזה שלא התקיימו מאשר אלה שהתקיימו. לא הייתה כל פעילות ספורטיבית ואף לא התענינו כלל בספורט. לא היו כל "בילויים" במושגי שנות האלפיים: לא יצאו לטיולים, לא מסעדות, לא נערכו ריקודים, לא סלונים ולא ריקודי עם. לא קראו עיתונים. מאידך, האזינו הרבה לשידורי רדיו, בעיקר לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה.

פעילויות נוספות היו נגינה במפוחית פה, שנקראה אז "גרמושקה". לכל אחד הייתה מפוחית - למי משוכללת יותר ולמי פחות. היו מנגנים בכישרון ואף בחוסר כישרון בפגישותינו הרבות. לרוב נוגנו שירי ארץ ישראל (שלאחר שנים רבות למדנו שמקורם בשירים רוסיים), וכן יצירות קלאסיות קלות..

פעילות אחרת הייתה משחק טניס שולחן (שנקרא אז פינג-פונג). בצריפו של השומר שעזב הופרד חדר אחד למשרד הקואופרטיב, והשני כ"בית-עם". שם נערכו אסיפות המתיישבים. כן הוצב במקום שולחן למשחק הפינג-פונג. הנוער המבוגר במעט, 18-16, היטיב לשחק ולרוב ניצח במשחקים עם קבוצת הנוער 14-12.

נקודת אור נוספת שהייתה היא הקריאה האינטנסיבית בספרות (הגרמנית) שרבים מן המתיישבים הביאו אתם מגרמניה. כל הספרות הקלאסית והרומנטית נקראה בקבוצה זו. שאלו גם ספרים מהכשרת קיבוץ "במפנה" שהיה צמוד לגן-השומרון. גם חברי הכשרה זו היו מיוצאי גרמניה והביאו אתם אוצר ספרותי משלהם.

פעילות חברתית בקבוצה זו דווקא עלתה על זו של הקבוצה הקודמת. בערבים נפגשו זה עם זה ושוטטו ברחובות הכפר (שניים במספר) עד מאוחר. היה מקובל לצפצף צפצוף מיוחד שהיה נער מצפצף מחוץ לבית חברו כדי לקרוא לו להצטרף לקבוצה.

השיחות נסבו בעיקר בכעס על הכפר בכלל ועל ההורים בפרט. זאת בשל "מרד נעורים" רגיל או בשל המצב המיוחד בכפר.

בין הפעולות המאורגנות יש להזכיר שמתיישב אחד ששהה מספר שנים באמריקה לימד אותנו בהצלחה מוגבלת את השפה האנגלית. מתיישב נוסף, שגמר לימודי פילוסופיה בגרמניה נתן לנו שיעורים בתולדות האומנות והארכיטקטורה תוך הדגמות מספריו הרבים. שניהם עשו זאת בהתנדבות.

פעילות נוספת הייתה בשנות המאורעות (1939-1936). לימדו אותנו את תורת הק.פ.פ. (קרב פנים אל פנים). היינו משתמשים במקל חזק ולומדים להגן על עצמנו ממכות אויב שמחזיק בידיו מקל דומה. אף היה צריך להתקיף אויב זה במקלנו. לשמחתנו יש להגיד שמעולם לא נזקקנו להשתמש הלכה למעשה בתורת קרב זה.

כן לימדו אותנו בשנות המאורעות את תורת "האיתות". הבעיה הייתה שהקשר הטלפוני בין יישובי הסביבה לא היה אמין מספיק. על מגדל השמירה בכניסה לכפר הקימו זרק-אור. הנוער למד את כתב המורס. בכתב זה מיצגים סדרת קוים ונקודות אות מסוימת (למשל "א" הייתה .- "נקודה קו"). לאחר כל נקודה או קו הייתה הפסקה קצרה. לאחר כל מילה הפסקה נוספת, וכך היה ניתן לחבר משפט. הקו והנקודה היו נוצרים על ידי לחיצה קצרה או ארוכה על כפתור מכשיר חשמלי קטן. כך נוצרו הבזקי אור קצרים או ארוכים ומהם ניתן היה לפענח מברק. כך נשלחו או נתקבלו מברקים מיישובי הסביבה.

אחרי שהשתלמנו בתורת האיתות הושיבו כל ערב זוג נערים או נערות על המגדל כדי לקבל או לשלוח תשדורות לכרכור או לעין-שמר.

כפי שהוזכר לעיל הוקם קן "השומר הצעיר" בכפר. מדריך הקן היה בחור כריזמטי בן 17 מקבוצה א'. היו אתו מפגשים בהם לימדו אותנו את תורת הסוציאליזם. המדריך הנ"ל (שמוזכר גם בכמה מן הקטעים בספרי זה) היה חובב מוסיקה קלאסית מושבע. הוא היה אוסף את חברי הקן לביתו, היה מושיב אותם על שטיחים ברצפה ומאזינים לנגינת יצירות קלאסיות מתקליטיו הרבים. (78 סיבובים לדקה).

התקליטים נוגנו על גרמופון ידני. מכשיר זה הופעל על ידי סיבוב מנואלה ומתיחת קפיץ בין השמעת תקליט ותקליט. היה גם צורך במחט מתכת שקלטה את המנגינות מן התקליט והעבירה אותם לרמקול (לא חשמלי). מדי פעם היה צורך להחליף את המחט שנשחקה והמוסיקה הפכה לצורמת.

עוינות המתיישבים לתנועת "השומר הצעיר" גרמה למתח נוסף בין ההורים והנוער. מאידך, התברר בסופו של דבר שאיש מקן הנוער בכפר לא הצטרף לקיבוץ, כולל המדריך האידיאולוגי.

נוער קבוצה זו גם אהב לשחק בבלורות או כפי שהיו מכנים אותן "ג'ולות". אחד מן הקבוצה היה אמן המשחק וכמעט כולם היו מפסידים לו את שלהם.

כאשר בני קבוצה זו סיימו את בית-הספר העממי בכרכור והגיעו לגיל 15-14 המצב הכלכלי של הוריהם היה אף גרוע מהשנים הקודמות. אף הם, כמו המבוגרים מהם, לא המשיכו את לימודיהם, פרט לשתי בנות שלמדו בגימנסיה בחדרה הרחוקה.

מאידך, החל משנת 1939, עת נפתח בכרכור קולנוע, הלכנו לראות את כל סרטי אותם הימים. ידענו את שמות השחקנים הכוכבים ולא בחלנו ללכת אף פעמיים או שלוש בשבוע לקולנוע. (כמובן ברגל בקיץ ובחורף).

לימים, בהגיענו לגיל 17-15, התפתחו גם קשרים רומנטיים בין חברי קבוצה זו עם בנות הכפר ומחוצה לו. אף כותב שורות אלה נתקשר איכשהו לאחת הבנות בקבוצה. להבדיל מקשרים רבים שלא האריכו ימים, נמשך קשר זה ואף הגיע כעבור כ-5 שנים לכדי נישואין. איש מבני הקבוצה, פרט לנ"ל לא נשא אחד או אחת בן זוג מהכפר.

עם עזיבת בית-הספר וגמר כיתה ח' עבדו כל בני הנוער במשקי הוריהם. אלא שהעיסוקים התרחבו לשטחים נוספים כגון: שכיר יום חקלאי באחדים ממשקי הכפר האחרים; קבלת תפקידים זעירים במנגנון הקואופרטיב החקלאי; אחד הרבה לעבוד במכוורתו של מתיישב; אחת עזרה לאמה בכביסה (ביד), גיהוץ וחלוקת הכביסה למתיישבים; אחד הפך לסבל על משאית שהביאה יום-יום תוצרת חקלאית מהכפר לעיר, כולל כדי חלב כבדים; אחד עזר להוריו בעבודת מסעדה לחיילים בריטיים שנפתחה בכפר; אחד הביא את הדואר מכרכור וחילק אותו בין תושבי הכפר; אחת עבדה בבית הבראה צמחוני בזיכרון יעקב וכן עזרה לספרית בחדרה כדי ללמוד את המקצוע; אחד הציב שני ארגזים משני צדדיו של חמור ויצא למכור גלידה במחנה צבא בריטי.

כל הכסף שנער או נערה השתכר נמסר להורים, פרט לדמי כיס.

לימים התרחבה קשת העיסוקים: שנים הצטרפו לכוחות הביטחון המנדטוריים (שוטרים זוטרים); אחד הפך למדריך ללול בבית-הספר החקלאי לבנות בנהלל.

כמאזן כללי של החיובי והשלילי הרי שבני הנוער הרגישו את מרירות הוריהם ואכזבתם טפטפה גם אליהם. גם מריבות בין המתיישבים לא פסחו עליהם.

מאידך, ניסו בני הנוער להרחיק עצמם ממצוקת הוריהם ולא ראו את בעיות הכפר כבעייתם הם. היה ניכור חיובי בין המבוגרים (נקראו בפי הנוער "הזקנים" אף שהיו בני 50-40).

השתלבות הנוער בגיל צעיר מאד בתהליכי העבודה הקנה להם ניסיון בחיים. אמונה בעצמם ובכישרונותיהם למרות חוסר מקצועיותם.

דברים שעלולים להראות שליליים לצופה בשנות האלפיים - לא היינו מודעים להם. לא הרגשנו את המחסור ולא היה כנגד עינינו נוער שזכה ליותר מאתנו. לא קינאנו באיש.

לא הייתה בפנינו קשת רחבה של בררות בבחירת העיסוקים אך במסגרת הצרה שלנו הרגש/נו מן עצמאות שנתנה לנו הרגשת חופש (מדומה?) גם אם עבדנו קשה, הרי שלא הוטלו עלינו מסגרות וצפיות להגשים - כפי שנהוג היום.

עם כל המחסור המתואר בפרק זה ובקטעי ההווי האחרים, לא היינו עניים והמחסור לא הציק לנו ביותר. במבט לאחור, אפשר אף להגיד שהיו לנו נעורים מגוונים - אך מאושרים.

לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by