קרל מרכס היה פילוסוף יהודי-גרמני מזוקן וארוך-שיער שאמר כמה דברים חכמים, כגון ”ההווייה קובעת את החווייה” ו”אין לפועל מה להפסיד מלבד כבליו”. סופו שגלה מארצו ונקבר בלונדון, אך רוחו חוללה את אחת המהפכות הגדולות והאכזריות ביותר במאה ה-20 –מהפכת אוקטובר ברוסיה. בקיבוץ בית זרע, לעומת זאת, "קרל מרכס" הוא עליית-גג – עמודי-עץ התומכים גג פחים וביניהם מתוחה רשת-תרנגולות, למגן מפני ציפורים.
הכיצד?
זאת מפני שבשנת 1934, כש"קיבוץ ליטא בא על כן / אלי עמק הירדן", הלילות היו חמים ומיזוג האוויר עדיין לא הומצא. אז בלילות החמים ישנו בני השומר הצעיר על הגג. קראו להם ה"מרקנהופים", והם כבר היו בני 30 מיושבים בדעתם, אדוקים בהלכות חייהם ועייפים מעמל יומם, או במילים אחרות: "אלה של קרל מרכס". ...וכך השם נדבק.