במהלך מלחמת העצמאות השתתפה מחלקת "החותרים" בקרבות לפריצת הדרך לגליל המערבי, בכיבוש הגליל המערבי ובכיבוש עמק זבולון ועכו. כשהסתיימו קרבות אלו, עברה הקבוצה למושבה הטמפלרית הנטושה נויהרדטהוף (כיום: טירת הכרמל) – כחמישה ק"מ צפונית למה שעתיד היה להיות יישוב הקבע שאליו עברו בשנת 1952.

בשנים 1949-1948 הצטרפו לקיבוץ קבוצות אחדות של ניצולי שואה מגרמניה ומצ'כיה, רובם בוגרי תנועות נוער. באותה תקופה נקלטו גם עולים מארצות נוספות, ביניהם חברי קבוצת "חנה סנש" מהונגריה ומסלובקיה – אולם מרביתם לא נשארו בקיבוץ לאורך זמן. בשנת 1951 הצטרפה חברת נוער עולה במסגרת עליית הנוער.

ב-20 בינואר 1952 עבר הקיבוץ ליישוב הקבע שלו – כשני ק"מ דרומית-מערבית לטירה. בתי מגורים לילדים ולחברים נבנו, והמשך החל להתבסס. בשנים ראשונות עסקו חברי הקיבוץ בעיקר בדיג, כאשר מקור פרנסה נוסף היה כריית זיפזיף (ענף שבו עסק הקיבוץ עד שנת 2000).