אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
בית יצחק
גרטרוד
גרטרוד פוירינג (מקור: פיקיוויקי)

הנחת אבן הפינה בבית יצחק (מאת אלי מאיוס)
בית יצחק – "ליהנות מפניני התרבות"


ב-14 ליוני 1939 יצאו מכפר ידידיה שמונה אנשים, שלושה שומרים, שתי עגלות עמוסות, שתי חביות מים וכלב זאב אחד – על מנת לעלות על אדמתם. קבוצה זו, בת העלייה החמישית, הייתה מורכבת מאנשים בני המעמד הבינוני שבאו מערים ומעיירות שונות בגרמניה והצליחו להביא איתם סכומי כסף קטנים כדי לבנות לעצמם חיים חדשים בארץ ישראל. "אין בית, אין שיח – עץ אחד בלבד עד נתניה, והיתר שממה", כך תיאר אחד המתיישבים את המקום, שנבחר בקפידה על ידי גב' גרטרוד פוירינג ושלימים יישא את שמו של בעלה המנוח, יצחק פוירינג – בנקאי יהודי ומנהיג ציוני מגרמניה, שעסק במדיניות הכלכלית של המוסדות הציוניים.
יצחק פוירינג, אדם ציוני שאף השתתף כציר בקונגרסים הציוניים, הקציב בצוואתו עשרת אלפים לירות פלסטיניות לצרכי מימון מפעל ציוני לטובת המעמד הבינוני של יהודי גרמניה, על פי בחירתה של אשתו. ביוני 1939 הגיעה הגב' פוירינג לסיור עם אנשי "רסקו", ד"ר פרדר וד"ר לנדסברג. המיקום השני שהוצע להם היה במרחק סביר מהעיר הגדולה ותאם את חזונה של הגב' פוירינג – "כדי שניתן יהיה לראות את גגות הבתים מהכביש וליהנות מפניני התרבות שבעיר הלא רחוקה מדי" (המיקום הראשון שהוצע להם, אגב, היה שער חפר).
העולים מגרמניה ליישוב החדש זכו לקבל סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ) רק לאחר שהוכיחו שהעבירו כספים למשרד "ארצישראל" בגרמניה. חלק מהעולים הסתייעו לצורך תשלום זה בקרן שהקימה הגב' פוירינג.
התושבים הראשונים של בית יצחק גרו ביישובי הסביבה, כולל כפר חיים, כפר ידידיה ונתניה, והגיעו מדי יום לעבודת הקרקע – מי ברגל ומי רכוב על חמור, סוס עבודה או פרדה. המתיישבים, שהיו אנשי "צווארון לבן", לא בחלו עבודה, ו"לשכת העבודה הפנימית" קבעה מי יילך לבניין, מי לחפירות, לסלילה וכדומה. ב-23.3.1940 החלו בונים את בתיהם במו ידיהם. הוקם הרחוב הראשון ביישוב,"וילהלם שטראסה", ובהמשך הוקמו גם מגדל המים (שמהווה עד היום את סמלו של היישוב), המכולת, גן הילדים ועוד. בתחילת העבודה נבחרה תכנית בנייה אחידה, שנקראה "טייפ A", ונחתם חוזה מתיישב שכלל תקציב בנייה ומפרט משקי. גב' פוירינג, שדאגה למתיישבים "שלה" שהיו מורגלים לרמת חיים מסוימת, טענה שיש לדאוג ולבנות מיד שירותים בתוך הבתים – שלא בהתאם לתכנית הבנייה המקורית. משנתעכבה בניית מבני הקבע, בין השאר בשל המלחמה שגרמה למחסור בחומרי בניין (אלו הופנו לביצורים על ידי הצבא הבריטי), החליטו משפחה אחת ושני רווקים לעשות מעשה ולעבור לגור בצריף בבית יצחק. כך הפכו ארבעה אלו למתיישבים הראשונים ביישוב, כשהם חולקים צריף אחד ומקלחת ארעית מצינור עם... כמה תרנגולות מטילות.
ארבעת הבתים הראשונים שהושלמו זכו לכינוי היוקרתי "גבעת המיליונרים" (Millionneren Hugel). כל אחד מבתים אלו כלל שני חדרים וחצי למשפחה, ודיירים נוספים בשכירות. בעלות הבית בישלו ארוחות חמות תמורת ארבעה גרושים לארוחה – הכנסה נוספת וחשובה בימים הקשים של תחילת היישוב. מבחינה כלכלית התבסס היישוב בעיקר על ענף הרפת, מתוך מחשבה שעל ענף זה יוכל בעתיד היישוב להישען לשם ייצור ואספקה עצמית של מזון. עם השנים התפתח ענף הלול והפך לענף מרכזי בכפר.

לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by