אור יקרות
אירגון יוצאי מרכז אירופה
אור יקרות
גבתון
מבנה ציבורי שנבנה על ידי אנשי ההגנה וחברי היישוב על מנת שישמש כמקום מקלט ועמדת הגנה במקרה של התקפה על היישוב. משמש כיום את מזכירות כפר גבתון

אחת מחמש עמדות הבטון, שנבנו במהלך מאורעות תרצ"ו (צילום: רון פלד)

הסיפור מאחורי גבתון

סיור ביישוב גבתון 

היישוב גִבְּתוֹן, שנמצא בפאתי העיר רחובות, אוצר בחובו סיפורים מרתקים על תחילת היישוב בארץ וקום המדינה - כולל רצח, סליק סודי שהתפוצץ, פּר הרבעה מבוקש, מבצר עירוני ואפילו קומוניסטים. רון פלד חוזר לנוף ילדותו ומשרטט סיור מומלץ


סיור קצרצר בגִבְּתוֹן יכול ללמד אותנו רבות על ארץ ישראל של טרום קום המדינה. בשנת 1929 התרחשו ברחבי הארץ מאורעות תרפ"ט. אחת מהמסקנות בקרב היישוב העברי בארץ היתה כי יש להקים יישובי-ספר בסמוך לערים בהן רוב יהודי, כדוגמת כפר סבא (הקמת תל מונד), ראשל"צ (המושב בית חנן) ועוד. על רחובות הגנו ממזרח כפר בילו, בסמוך לעקיר הערבית דאז (כיום קרית עקרון) וממערב, גִבתוֹן, שהגנה מפני הכפרים הערביים זרנוגה (קרית משה כיום) וקוביבה (כפר גבירול).


כך הוחלט על "התיישבות האלף" במסגרתהּ הוחלט על פתרון דיור ופרנסה לפועלים שישבו במושבות באמצעות יישובן של אלף משפחות פועלים ביישובים החדשים. בפועל, בשל בעיות תקציב (מה השתנה) פחות ממחצית מהמספר המקורי אכן התיישבו. השיטה והדרך – יישוב חקלאי. פרדסנוּת הפכה בשנות ה-20 במאה שעברה לענף רווחי ביותר. כך קרה שבגבתון מלבד רפתות ולולים, קמו פרדסים על כמחצית משטח החצרות בהם התיישבו.


אסטרטגיה עירונית


המושב עצמו בנוי בצורת האות ח'', שפתוחה לכיוון העיר רחובות. על הגבול המערבי, לכיוון היישובים הערביים, נטעו פרדסים, אחריהם הרפתות והלולים ולבסוף הבתים - זו הייתה האסטרטגיה דאז. צפונית ליישוב נטעו רק פרדסים, שכן לא היו שם כפרים ערביים אלא רק העיר רחובות במרחק כמה מאות מטרים (השוק של היום). הדרך בין גבתון המשיקה כיום לעיר רחובות, הייתה בתוך שדרת עצי שיטה (עצי "אקציה" כך כונו בפי ילדי הכפר, סיפּרה אימי ילידת הכפר) שהיו בין הפרדסים. כך היו ונותרו עד היום 3 כניסות למושב, שתיים ממזרח (מכיוון מרמורק כיום) - שהראשית מביניהם, בסמוך למגדל המים המרשים והשלישית מצפון לכיוון רחובות (תחנה מרכזית כיום) מרחוב חנה אברך שברחובות.


את הסיור הקצר בגבתון מומלץ להתחיל מהבית הציבורי הסמוך למגרש הכדורסל והכדורגל שבמרכזו. הכניסה המהירה ביותר למושב ולמבנה היא ממגדל המים של המושב, ומרחוב חזית הדרום ברחובות. התלווה אליי לסיור אוריה בן ישראל, מוותיקי מורי הדרך בארץ ומי שגר בגבתון מאז היווסדהּ. בן ישראל מספר כי הבית הציבורי נבנה מלכתחילה כמבצר לעיתות מצוקה. חלונות המבנה גבוהים כדי שכדורי רובה לא יוכלו לפגוע בשוכניו, וכן למבנה קומת גג כפולה כהגנה, צפייה ואיתות (ניתן לעלות ולהשקיף לכל כיוון) ועליהָ חריכי ירי. באותה תקופה הוצב זרקור על הגג כך שניתן היה להאיר על כל נקודה ובית בכפר. התכנית הייתה שבמידה ויעברו הערבים את גדרות המושב במטרה לפגוע בתושבים, יכונסו כל התושבים במבנה ועל גגו – הכל נלמד מהלקחים, לאחר מאורעות תר"פ ותרפ"ט.


בבית הציבורי של שנות השלושים היו הרדיו היחידי ביישוב והעיתון היחיד, שתמיד נתלה על מקל כשהוא פתוח כדי שלא יוכלו לקפל ולדחוף לכיס. כאן (עד היום) נערכו ישיבות הכפר, אסיפות, מסיבות ואזכרות לנופלים. בצידו האחורי של המבנה הייתה צרכניה שעליה הגן קיר בטון. הרעיון של יצרנוּת וצרכנוּת בא לידי ביטוי במבנה הזה: כאן רכשו מוצרים ב"צרכניה", וב"יצרניה" שיווקו תושבי הכפר את מרכולתם (ביצים וחלב), לתנובה.


פּר הרבּעָה פוליטי


מהבית הציבורי נעבור לחצר האחורית ליד עץ שיטה מרשים. בסמוך אלינו נמצא מבנה הספרייה של המושב כיום, ששימש בעבר כמחלבה. בצידו הימני של המבנה חדרון קטן, עשוי בטון, בעל דלת וחלון מפלדה. זהו מחסן נשק בריטי לעיתות מצוקה באישור הבריטים, שכן במקום הייתה תחנת נוטרים (גפִירִים בעברית צחה) שכּונתה מק"ל 5 בפי ההגנה.


הנשק המוגן שבמחסן שימש את אנשי ההגנה לאימונים, ורבים מהם השתמשו כאן לראשונה בתת מקלע סטן. בזמן האימונים עמדו שומרים על הגג וצפו לשם התראה במידה והבריטים התקרבו לאזור. במידה וכך קרה, הוחזר הנשק למבנה והאנשים העמידו פנים שמדובר בפעילות ספורטיבית של תנועת נוער תמימה. אלה היו ימי המנדט הבריטי.

בסמוך אלינו מבנה גדול המשמש כיום כאולם ספורט. בימי המנדט וגם בקום המדינה שימש כמחסן תערובת והכנה למזון ללולים והרפתות. בהמשך, לכיוון מערב, שכן אחר כבוד, פר ההרבעה של המושב. הפּר שימש גם בתפקיד פוליטי. רובם המוחלט של אנשי הכפר נחלקו בין מפא"י והשומר הצעיר. על בטנו של הפּר המסכן היו מדביקים שלטי תעמולה למפלגות בבחירות הדמוקרטיות לכנסת ישראל, שבחרה את הוועד הלאומי ("הממשלה") דאז. מפחד אימתו של הפר, לא העז אף אחד מהמפלגה המתחרה להוריד את השלט ממקומו. בּושה גדולה אחזה בתושבי הכפר כאשר נפתחו הקלפיות בכפר ונחשף כי שניים מהתושבים הצביעו לקומוניסטים. ארץ ישראל של פעם כבר אמרתי?


סליק חשאי ופיצוץ מסתורי


במרחק מטרים בודדים מהספרייה ואולם ההתעמלות, לכיוון צפון מערב, ישנם שרידי לול ישן וצמחייה ירוקה מעבר לגדר של חצר פרטית. מתחת למתחם זה שכן הסליק הסודי של המושב ובו הוסתרו כלי נשק, כשבעל הבית עצמו לא היה מודע לדבר. יום בהיר אחד בשנת 1946 יצא בעל הבית אל החצר והחל לשרוף את עשבי הפרא שצמחו בחצרו. האש חדרה אל הסליק וכדורי הרובה הרבים שהיו בו התפוצצו והתפזרו בכל רחבי המושב ובכל מקום בו נפלו הכדורים, פרצו שריפות.


מאורעות תרצ"ו

אחד האירועים הטרגיים בתולדות הכפר ארע בליל ט'' באדר תרצ"ט (28.2.1939) בשיאן של מאורעות תרצ"ו – (1936-1939).

הערבים שהתנגדו לעלייה היהודית לארץ ישראל וחששו מההתעצמות הכלכלית היהודית בארץ פתחו במרד שהוביל למהומות דמים קשות, שהתפשטו בכל רחבי הארץ ובמהלכן נרצחו כ-600 יהודים ונגרם נזק רב לרכוש.


בליל חורף 1939, בזמן שבו נבנו עמדות שמירה במושב לכיוון הכפרים הערביים שנמצאים ממערב, אך בטרם אויישו, חדרה כנופיה ערבית מאזור הכפר זרנוגה (זרנוקא). החולייה חדרה לבית משפחת דומניץ שבמושב ורצחה 4 מבני המשפחה - האם ושלושת בניהָ. תושבת הכפר דאז, חנה פרליס ז"ל, כתבה בשנות ה-90 את זכרונותיהָ מערב נורא זה:

"והנה נתקבלה ידיעה, שכנופיית מרצחים מסתובבת בסביבה ועלינו להיות על המשמר. באותו לילה כל הבחורים היו מגויסים לצאת לשמירה. באו גם הרבה מתנדבים מרחובות. חצי לילה עבר בשקט. אף אחד לא הרגיש שהכנופיה נכנסה לכפר. לילה לפני כן ירד גשם קל והאדמה הייתה לחה, והם היו יחפים – עם גרזנים, סכינים ומעט רובים. הם נכנסו לבית דומניץ דרך החלונות של הבית, ורצחו בדם קר את מינה האם, שהייתה לבושה במיטתה בבגדיהָ ואף בנעליהָ. בחדר הסמוך ישן עימנואליק"ה, בן 6, במיטתו וגם אותו הם רצחו. חיימק"ה, בן 10, ילד זריז ורזה, התחמק מבין רגליהם. הם רדפו אחריו, השיגוהו וגם אותו הרגו. ירחמיאל הבכור, בן 14, נלחם איתם בכיסא. נפצע קשה ואחרי כמה שעות נפטר. הבת הדסה הייתה אז בבית הבראה. האב שנפצע קודם לכן בתאונת דרכים, ושכב באותו זמן בבית חולים.

הגנה בחצרות הבתים


מצידו האחורי של הבית הציבורי נלך לכיוון מגרש הכדורסל הסמוך מדרום. משמאלנו מבנה קטן המשמש כיום כצהרון לילדים ושימש בעבר כגן ילדים (בו גם הייתה אימי) עוד לפני קום המדינה. במגרש הכדורסל ניצבת אחת מחמש עמדות הבטון, שנבנו במהלך מאורעות תרצ"ו. שלוש לכיוון מערב אל מול הכפרים הערביים, אחת צפונה וזו שמולנו הובאה מגבולו הדרומי של המושב. אחת לשנה נערך כאן טקס יום הזיכרון לחללי גבתון. על אחת העמדות, הנמצאת

בסמוך לגן המשחקים ובסמוך למקלט הציבורי, שרדו שניים מעצי החרוב שנטעו בעבר לזכרם של ארבעת בני משפחת דומניץ, נופלים נוספים מתש"ח וכן לזכרו של יעקב בן ישראל, שהיה ממייסדי הכפר ונהרג יחד עם 140 חיילים יהודיים בספינת ארינפורה, כולם מתנדבים לצבא הבריטי, שהופצצה בידי הגרמנים בשנת 1943.

כיום כפר גבתון משתייך למגזר ההתיישבותי ויחד עם קבוצת שילר הסמוכה, הינו חלק מהמועצה האזורית גבעת ברנר. כ-90 משפחותיו מנהלות אורח חיים בצביון כפרי, אסיפות החברים נושאות אופי מוניציפאלי ומתקיימות כסדרן; חגים וטקסים נחגגים בצוותא בשטח הבית הציבורי. בנוסף, מתנהלת בכפר פעילות קהילתית אינטנסיבית ותוססת של בני הנוער במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד ובני המושבים, גן וצהרון לילדי המושב ומגוון חוגים לאוכלוסיית הכפר הבוגרת.

(מקורות: רון פלד ידיעות אחרונות פורסם 01.12.2008 ; ירושלים, ttp://allaboutjerusalem.com/he)

לאלבום התמונות לסיפורי המקום והתקופה
  מפת האתר | צור קשר  
ארגון יוצאי מרכז אירופה  |  באדיבות משפחת פדרמן ורשת מלונות דן  סידיטק - בניית אתרים Signed by