מזכרונותיה של חוה פרליס

זה קרה בדיוק לפני 64 שנים, בשנת 1939. השנים 1936 עד סוף 1939 נקראו שנות המאורעות בארץ. באותן שנים לא עבר לילה שקט אחד בארץ: רצח תושבים, חטיפת חקלאי בכפר ערה, וגם עקירת פרדסים. אנחנו בנינו אז את העמדות והאמנו שאלו יפתרו את ביטחוננו. ביום המשכנו בעבודתנו כרגיל – בלול וברפת, ובלילה החברים יצאו לשמירה.

והנה נתקבלה ידיעה, שכנופיית מרצחים מסתובבת בסביבה ועלינו להיות על המשמר.
באותו לילה כל הבחורים היו מגויסים לצאת לשמירה. באו גם הרבה מתנדבים מרחובות.
חצי לילה עבר בשקט. אף אחד לא הרגיש שהכנופיה נכנסה לכפר. לילה לפני כן ירד גשם קל והאדמה הייתה לחה, והם היו יחפים – עם גרזנים, סכינים ומעט רובים.

הם נכנסו לבית דומניץ דרך החלונות של הבית, ורצחו בדם קר את מינה האם, שהייתה לבושה במיטתה בבגדיה ואף בנעליה. בחדר הסמוך ישן עימנואליק''ה, בן 6, במיטתו וגם אותו הם רצחו. חיימק''ה, בן 10, ילד זריז ורזה, התחמק מבין רגליהם. הם רדפו אחריו, השיגוהו וגם אותו הרגו. ירחמיאל הבכור, בן 14, נלחם איתם בכיסא. נפצע קשה ואחרי כמה שעות נפטר. הבת הדסה הייתה אז בבית הבראה. האב שנפצע קודם לכן בתאונת דרכים, ושכב באותו זמן בבית חולים.

כשהכנופיה התחילה לסגת, אחד מהם הדליק גפרור לסיגריה – המגינים הבחינו בכך והחלו לירות. כתוצאה מהיריות נהרגה פרה אחת במשק מנדל בלבן ואחת נפצעה.
למחרת היום הגיעו מאות אנשים מרחובות וסביבותיה לראות את הבית שבו נהרגה אם על בניה. באותו יום המחרת, נתקבל בבית הורי באמריקה עיתון "דבר" שאבי היה חתום עליו מיום הופעתו, ובדף הראשון, במסגרת שחורה, המילים – "אם ובניה נרצחו", אבל במקום השם ''דומניץ'' נכתב בטעות ''דומיניקי'', ובמקום ''כפר גיבתון ע"י רחובות'' – היה כתוב ''כפר גורדון ע"י רחובות''. רק השמות הראשונים והגיל היו נכונים. אבי שהיה אלוף בידיעת הארץ,אף כי מעולם לא ביקר בה, ידע מייד שאין כפר בשם גורדון ע"י רחובות, והשם הנכון הוא כפר גבתון. הוא גם ידע שבתו היא השכנה הקרובה לאותה משפחה, מפני שאחיו של דומניץ ביקר אותו באמריקה שנתיים לפני כן, כשחזר מביקור בארץ. ד"ר דומניץ, רופא שיניים, היה ידיד משפחה. אבי מייד ישב וכתב לנו מכתב קצר: "עברתי את שבעת מדורי הגיהינום עד אשר הגעתי להחלטה – שעליכם למכור את הכל ולבוא אלינו. אינני יודע אם חיים של אושר מוכנים לכם – אבל חיים של שקט ונוחיות בוודאי תמצאו כאן".
תשובתנו הייתה קצרה – 3 מילים:
לא נזוז מכאן
תשובתו על זה לא איחרה לבוא – הוא ביקש מאתנו סליחה – לאו דווקא על הצעתו, אבל על זה שהוא פקפק בנאמנותנו לארץ ישראל.
ולחברים הצעירים שהצטרפו אלינו בשנים האחרונות ברצוני לומר שכפר גבתון לא ניתן להם על מגש של כסף.

(מתוך האתר עד עולם לזכרה של חנה פרליס שנולדה בארצות הברית בשנת 1910 ונפטרה בשנת 2003)