ממשלת בריטניה פרסמה ב-17 במאי 1939 את 'הספר הלבן של מקדונלד' שבו הוטלו מגבלות קשות על העליה וההתיישבות היהודית בארץ ישראל. ב-23 במאי 1939 עלו על הקרקע בלילה אחד שבעה יישובי 'חומה ומגדל' במחאה על גזירות 'הספר הלבן'. במסגרת מבצע זה עלו גם חברי ארגון 'הזורעים' על הקרקע באדמות פיק"א בסרג'וני, שברכס מעל טבריה. בסיוע מאות אנשים ממשקי עמק הירדן הוקמו בן לילה חומה, מגדל שמירה ומחנה אוהלים. בשבועות הראשונים נבנו צריף עבור חדר האוכל והמטבח המשותף, צריף למגורי המשפחות וצריף למגורי הרווקים. המים למקום הובאו במיכלית מטבריה (ורק לקראת סוף 1941 הושלמה בניתו של צינור מים ממעיינות יבנאל)
כשלושה חודשים לאחר העליה על הקרקע פרצה מלחמת העולם השניה . מחירי חומרי הבניה עלו ותקציבי המוסדות המיישבים הצטמצמו. עם זאת, כוחות הצבא הגדולים שזרמו לארץ הגבירו את תחושת הבטחון והתפתחות הנקודה נמשכה. גבולות המחנה נפרצו, נרכשו 'ליפטים' ובהם שוכנו משפחות נוספות שהצטרפו למושב וכן נבנו לולים קטנים. בשנה הראשונה עבדו החברים בהכשרת הקרקע ובעיבוד השדות. חלק מהחברים שירתו כנוטרים ומשכורותיהם היוו מרכיב חשוב בהכנסות הקופה המשותפת. בשנת 1942 הוחלט לפרק את המשק המשותף, הקופה המשותפת והמטבח המשותף, והחברים החלו להקים משקים קטנים משלהם. עם זאת המחסור בקרקעות ובמים הגבילו את אפשרויות הפיתוח ועתידו של הישוב לא היה ברור.

במסגרת ההעפלה בשנים 1940-1939 הגיעו לארץ חלוצים חברי 'הפועל המזרחי' מסלובקיה ומקרפטורוס. קבוצה מהם שכונתה 'ארגון אלומה' התגוררה ביבנאל ועבדה אצל איכרי המקום. מאוחר יותר הם עברו לביתניה, קלטו חברים נוספים והקימו את 'ארגון הירדן', אולם משבצת הקרקע בביתניה היתה מצומצמת ולא איפשרה הקמת מושב.
בשנת 1939 התישבה קבוצת שורשים בלוביה והקימה שם ישוב 'חומה ומגדל'. לאחר תקופה קצרה התפרקה הקבוצה ועזבה את המקום. המוסדות המיישבים הציעו לאנשי הזורעים בסרג'וני ולאנשי ארגון הירדן להתאחד, לעבור ללוביה ולקבל לעיבוד את אדמות הזורעים בסרג'וני ואת אדמות קבוצת שורשים בלוביה. ההצעה התקבלה ובהדרגה עברוחברי הזורעים וארגון הירדן ללוביה.