ראשוני המתיישבים באזור אלוני אבא היו בני הדור השני של אנשי כת הטמפלרים הגרמניים, אשר בחלומם ליישב את ארץ הקודש, הקימו במקום בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה ”ולדהיים“ (Waldheim, בגרמנית: ”נווה יער“). המושבה הוקמה בסמוך ליישוב הטמפלרי הנוסף בית לחם הגלילית ושניהם נעזבו כמעט לגמרי עם גירושם של הטמפלרים מן הארץ כנתיני אויב במלחמת העולם השניה.

היישוב אוכלס מחדש במאי 1948 על ידי גרעין של תנועת הנוער הציוני, שנוצר מאיחוד של חניכים מרומניה, גרמניה ואוסטריה. לאחר ארבע שנים של גיבוש ועבודה במושבה הרצליה עלה הגרעין להתיישבות ביישוב הגרמני ”ולדהיים“, שנכבש על ידי כוחות חי“ש של ההגנה במלחמת העצמאות. חלקם של המייסדים שהגיעו לארץ מרומניה בשנת 1940 באניית המעפילים "דוריאן 2", נתפסו על ידי הבריטים והיו עצורים במחנות עתלית ומזרע במשך 15 חודשים.