עליית הנוער

אחד המפעלים הייחודיים והמקוריים במציאת דרכים להצלת ילדים ונוער ממרכז אירופה וקליטתם בישראל היה מפעל "עליית הנוער".

היה זה רעיונה ויוזמתה של רחה פראייאר. הצעדים הראשונים נעשו עוד לפני עליית הנאצים לשלטון. כבר בשלהי 1932 אורגנה בברלין הקבוצה הראשונה של 25 נערים ונערות, שנקלטו בארץ בכפר-הנוער "בן-שמן". בפברואר 1934 עלתה חברת הנוער הראשונה לארץ ונקלטה בקיבוץ עין-חרוד.

עד סוף שנת 1936 עלה מספר חניכי "עליית הנוער" ל-1553. הנערים והנערות נקלטו בשלושה מוסדות – "בן שמן", "אהבה" (סיפורה של בוגרת 'בית אהבה' אביטל בן חורין) ורמב"ם" בחיפה, וב-26 קיבוצים מכל הזרמים.

בחמש השנים הראשונות של המפעל הגיע מספר העולים הצעירים ל-4635. בראש המפעל עמדה הנרייטה סאלד אשר תרגמה את חזונה של רחה פרייאר למעשה. מלבדן פעלו גם גאורג לנדאור והנס בייט שניהלו את מפעל ההצלה והחינוך של אלפי עולים ועיצבו את דרכו החינוכית.

ההצלחה החינוכית של חברות-הנוער נמדדה בראש ובראשונה במספר הבוגרים המגשימים בהתיישבות העובדת. מתוך כ-50 קיבוצים שנוסדו בעזרת גרעינים ממרכז-אירופה בין השנים 1949-1922, נוסדו 11 בעזרת גרעיני "עליית הנוער".

עם עליית בני נוער פליטי השואה נפתחו חברות-הנוער בקיבוצים ובמוסדות "עליית הנוער" לבני נוער יוצאי פולין, רומניה וארצות אחרות.

"עליית הנוער" מילאה תפקיד חשוב בקליטת בני נוער של גל העליה ההמונית מתימן וצפון אפריקה. במרוצת השנים קיבלה על עצמה "עליית הנוער" גם תפקיד חשוב בהקניית בית וחינוך לבני נוער ישראליים טעוני טיפוח.