|
העלייה ממרכז אירופה הביאה עמה מסורת של עבודה סוציאלית קהילתית ופרטנית, כוח אדם מיומן וגישה מקצועית ובכך תרמו להקמתם של שירותי רוווחה כמו המוסד לביטוח לאומי, בית ספר לעבודה סוציאלית ולשכות סיוע וסעד.
בתקופת העלייה החמישית, שנות השלושים של המאה העשרים הגיעו לארץ הכוחות המקצועיים הראשונים שהחלו להתמודד באופן שיטתי עם בעיותיהן של שכבות המצוקה ביישוב וייסדו את הדיסציפלינה של עבודה סוציאלית מקצועית על בסיס הידע והנסיון שהביאו עמהם מארצות מוצאם. כח אדם זה עסק בטיפול בבעיות המהגרים מארצות מרכז אירופה וכן מארצות אחרות וחולל שינויים רבי השפעה בתהליך הקליטה של עולים תוך יצירת תקדימים ומודלים ובכך הם השפיעו על כלל החברה היישובית. המוסדות שהוקמו כדי להושיט עזרה לעולי גרמניה הוסבו בשלהי שנות השלושים למוסדות כלליים, שתפקידם היה לשרת מיגזרים רחבים יותר של האוכלוסייה. אנשי המקצוע ועסקני הציבור מקרב יוצאי גרמניה שעסקו בפיתוח השירותים החברתיים העתיקו את מוקד פעילותם לקבוצות אחרות באוכלוסייה.
הדגש במתן שירותים חברתיים לשכבות הנזקקות ביישוב הושם תחילה בפיתוח השירותים הרפואיים והסיעודיים באמצעות פעולותיה של 'הדסה'. העולים חניכי בתי-הספר להכשרת עובדים סוציאליים בגרמניה הוסיפו לכך את ראיית התהליך החינוכי ארוך-הטווח, תהליך שהוא תנאי הכרחי לשילובם של בני השכבות האלו בחברה. העובדים הסוציאליים שעלו ארצה באו על-פי-רוב בעקבות הזמנה אישית מן המוסדות: סידי ורונסקי, שניהלה בית-ספר לעבודה סוציאלית בברלין, נתבקשה על-ידי הנרייטה סאלד להקים את בית-הספר לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי, ואינה בריצ'גי-שימר הוזמנה על-ידי לנדאואר. מטבע הדברים פנו תחילה לציבור העולים בני ארצם, שכן אנשים אלה ובעיותיהם היו מוכרים להם, בעבודה בקרבם התנסו עוד בגרמניה, ועמם לא היו להם קשיי תקשורת. יש להזכיר את, יוליוס מוזס, בריצ'גי-שימר, תאה נתן, קארל פראנקנשטיין (היה הראשון שניגש בדרך מקצועית לטיפול בבעיות הנוער המוזנח בארץ-ישראל), צסי רוזנבליט שעסקה בחינוך משלים לנערים עובדים, יזמה הקמת בית-ספר מקצועי, ועמיתיהם לא הצטמצמו בעבודותיהם ובמחקריהם לעולי גרמניה, אלא החלו להקיף את שלל בעיות החברה, החינוך והבריאות של השכבות הנזקקות ביישוב ושל העולים החדשים. אגב כך הניחו יסודות לעבודה מקצועית ולארגון שירותי ההתנדבות על בסיס מקצועי, נוסף החלו בהכשרת סגל מקצועי מקומי, תחילה בקורסים מאולתרים, ולימים בבתי-ספר מיוחדים. שנים אחדות לאחר-מכן הקימה עובדת סוציאלית אחרת שעלתה מגרמניה, ד"ר בלה שלזינגר, בית-ספר לעבודה סוציאלית בתל-אביב, שבוגריו איישו את השירותים העירוניים בעיר.
מלבד גישה מקצועית וכוח-אדם מיומן הביאה עמה העלייה ממרכז אירופה גם את המושגים הראשונים של מדינת-הרווחה. מושגים אלה השתרשו בהדרגה ביישוב ויושמו כעבור שנים אחדות על-ידי המדינה. אחד מציוני-הדרך הבולטים בתהליך זה היה משרד הסעד בראשותו של פריץ (פרץ) נפתלי והקמתו של המוסד לביטוח לאומי על-ידי גיורא לוטן. במנגנונים אלה נקלטו כמה מן העובדות הסוציאליות הוותיקות מיוצאות מרכז אירופה, , כמו מרים הופרט, שטיפחה את הגישה של עבודה קהילתית, ורגינה שכטר, שריכזה את הפיקוח על לשכות-הסעד הממשלתיות והתמסרה לפיתוח העבודה הסוציאלית במיגזר הערבי.
מידע נוסף באתר מחקר וכתיבה: ד"ר רפאלה סטנקביץ Dr. Rafaela Stankevich
Historikerin und Autorin
|